קבלה לאוניברסיטה ללא תואר קודם או בגרות: הערות על פרשת יאיר לפיד

בארוחת ליל שבת אצל אמא שלי ובן זוגה התעורר ויכוח לגבי פרשת קבלתו של יאיר לפיד ללימודי תואר שלישי באוניברסיטת בר-אילן. ללפיד אין תואר ראשון או שני. לאחר שדבר קבלתו התפרסם, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) בדקה את ההליך והודיעה שרק אוניברסיטת בר-אילן מקבלת לתארים שני ושלישי תלמידים שאין בידיהם תואר ראשון ושההליך הזה חורג מהנחיות המל"ג.

אחרי הויכוח נזכרתי בכמה עובדות שמראות שהדברים אינם כה פשוטים ושאולי הודעת המל"ג אינה לגמרי נכונה. העובדות שנזכרתי בהן קשורות ברובן לקבלה לתואר ראשון, לא לקבלה לתואר שני או שלישי, אבל הן בכל זאת רלוונטיות.

אוניברסיטת תל-אביב מקבלת בדרך כלל לתואר ראשון רק מי שיש לו תעודת בגרות (או תעודה שקולה מארץ אחרת), אבל אפשר להתקבל ללימודים גם ללא בגרות. האפשרות הזו פתוחה בעיקר בפני תלמידי תיכון מצטיינים. אבל כדי לקבל את התואר הראשון, הם בכל זאת צריכים להציג תעודת בגרות. ללא תעודת בגרות, האוניברסיטה אינה מעניקה לתלמידים כאלה, שלומדים במעמד "מיוחד", תואר ראשון גם אם סיימו את כל החובות לתואר ראשון.

בעבר היה לפחות מקרה אחד שבו ההתעקשות הזו גרמה לסטודנט שכבר למד את כל התואר וסיים את חובותיו שלא לקבל את התואר. ההתעקשות במקרה הזה הייתה של שני הצדדים: של האוניברסיטה שסירבה להעניק את התואר, ושל התלמיד שסירב להשלים את בחינות הבגרות. למיטב ידיעתי סוף הסיפור היה שהסטודנט התקבל ללימודי תואר שני במכון וייצמן, שם קיבלו אותו על סמך רשומת הלימודים שלו גם בלי תעודת הגמר של תואר ראשון.

לפני כשנתיים נודע לי שיש עוד דרך להתקבל לאוניברסיטה ללא תעודת בגרות, ומי שמתקבל כך אינו צריך להראות תעודת בגרות כדי לקבל בסיום הלימודים באוניברסיטה את התואר הראשון. מדובר במסלול שנקרא "אפיק מעבר מהאוניברסיטה הפתוחה". תלמיד שלמד את קורסי שנה א' במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה וקיבל ציונים טובים יכול להתקבל על סמך הישגים אלה ללימודי תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב, גם אם אין לו תעודת בגרות. תלמידים כאלה גם לא צריכים להראות תעודת בגרות כדי לקבל את התואר הראשון. אפיק המעבר נפתח בעידוד המל"ג, כדי לאפשר "הזדמנות שניה" להשיג מקצוע גם למי שאין בידו תעודת בגרות. ההגיון שמאחורי אפיק המעבר הוא שסיום שנה א' באוניברסיטה הפתוחה בציונים טובים מהווה עדות משמעותית ליכולת של התלמיד לסיים תואר ראשון; אין צורך בעדות של תעודת הבגרות והציון הפסיכומטרי.

כאשר נודע לי על אפיק המעבר, הבנתי שהאוניברסיטה מפלה למעשה לרעה תלמידים במעמד מיוחד שלמדו את קורסי שנה א' אצלנו והשיגו ציונים טובים לעומת תלמידים שמתקבלים דרך אפיק המעבר. תלמידים מהקבוצה הראשונה חייבים להציג תעודת בגרות כדי לקבל את התואר ואילו תלמידים מהקבוצה השניה לא צריכים, למרות שמצבם דומה מאוד. פניתי לועדת קבלה אוניברסיטאית והצעתי להשוות את התנאים של תלמידי מעמד מיוחד, כלומר לא לדרוש מהם תעודת בגרות.

ועדת הקבלה ענתה שהדרישה לא תשוּנה וסיפקה מספר נימוקים. נימוק מרכזי אחד היה הרצון לעודד בני נוער לרכוש השכלה רחבה, שמתבטאת בתעודת בגרות, ולא רק השכלה מקצועית צרה שמתבטאת בתואר ראשון (בינתיים האוניברסיטה הרחיבה את ההשכלה שרוכשים תלמידי תואר ראשון, אבל זה סיפור נפרד). נימוק מרכזי שני היה שמי שיש ביכולתו להתחיל את לימוד התואר הראשון בתקופת התיכון ולסיים אותם בהצלחה יכול בודאי לקבל תעודת בגרות.

חשבתי שהנימוק השני אינו לגמרי נכון. חלק מתלמידי המעמד המיוחד הם גאונים יוצאי דופן. הגאונות הזו מאפשרת להם להתחיל בלימודי התואר הראשון מוקדם מהרגיל, אבל לפעמים אותה גאונות גם מפריעה להם להשיג תעודות בגרות. הסברתי את הבעייתיות לועדת הקבלה ונעניתי שועדת חריגים יכולה לאשר קבלת תואר ראשון גם ללא תעודת בגרות.

למיטב ידיעתי, לפחות תלמיד אחד פנה לועדת החריגים הזו מאז (דרך החוג שבו למד) וקיבל תואר ראשון גם ללא תעודת בגרות.

אוניברסיטת תל-אביב קשוחה מאוד גם לגבי קבלה לתארים שני ושלישי, לפחות במדעי המחשב. אנו מקבלים לתארים מתקדמים רק מי שיש לו תואר ראשון במדעי המחשב. מועמדים עם תארים אחרים צריכים להשלים קורסי תואר ראשון באופן שמביא אותם לנקודה שקולה לקבלת תואר ראשון במדעי המחשב.

מהעובדות הללו אנחנו למדים כמה דברים:

  1. כנראה שגם מכון וייצמן קיבל תלמיד ללא תואר ראשון ללימודים לתואר מתקדם, אם כי היה בידי אותו תלמיד אישור על מעבר כל הקורסים שדרושים לקבלת תואר. אני חושב שזה לא תואם את ההודעה של המל"ג.
  2. המל"ג עצמה עודדה פתיחת מסלולי "הזדמנות שניה" למי שאין לו את התעודה הפורמלית שדרושה להמשך הלימודים (במקרה הזה תעודת בגרות).
  3. עמדת אוניברסיטת תל-אביב היא שברוב מכריע של המקרים דרושה תעודה פורמלית על לימודים קודמים, אבל שצריך להתגמש במקרים חריגים באמת.

אנני יודע האם יאיר לפיד הוא חריג כזה, אבל אני חושב שיש מקום לאפשר קבלה ללימודים ללא תואר קודם במקרים חריגים. כמובן שההליך שבו מחליטים איזה מקרים הם חריגים צריך להיות יסודי, ענייני, והוגן.

אני לא מכיר מקרוב את ההליך שבו השתמשו בבר-אילן על מנת לקבל את לפיד, אבל יש בו היבט בעייתי, אולי שניים. פרופ' אבי שגיא, ראש התוכנית שאליה לפיד התקבל, הסביר שההליך כלל הבאת מכתבי המלצה מלפחות שלושה אנשי אקדמיה שאינם מבר אילן ושני ראיונות אישיים.

ריאיון אישי הוא בעיני הליך בעייתי מאוד. יש אנשים עם יכולת גבוהה להצליח בריאיונות ולשכנע את המרואיין שהם מתאימים למסלול או לתלפקיד שעבורו הם מתראיינים, יכולת שלא תמיד קשורה להתאמה האמיתית שלהם למסלול או לתפקיד. הצלחה בראיונות קשורה בכריזמה, ביכולת התבטאות, וביכולת לפענח מה רוצה המראיין לשמוע. אין ספק שללפיד יש יכולות מצויינות בתחומים האלה. אני מניח שהוא היה מצליח לשכנע מראיינים שהוא מתאים לעבודה כראש ה-CIA או כטבח בצי הסוחר, אם הוא היה רוצה בתפקידים הללו והיה מתכונן לריאיון.

נראה לי שמכתבי ההמלצה הם חלק סביר יותר בקבלה לתוכנית לימודים, אבל זה תלוי בשאלה האם המועמד (לפיד) יודע מי הממליצים או לא. כאשר המועמד אינו יודע מי הממליצים, מה שהיה דורש מבר-אילן לבחור אותם, הם יכולים להביע את דעתם ללא חשש שיפגעו באיזושהי דרך אם ימליצו שלא לקבל את המועמד. אם המועמד יודע מי הממליצים, ובפרט אם הוא מתבקש להביא מכתבי המלצה, יותר קשה לממליצים לכתוב שאינו מתאים גם אם הם סבורים כך. באקדמיה יש הליכי שיפוט רבים, שבחלקם המועמד (או מגיש הצעת המחקר או המאמר) יודע מי השופטים ובחלקם המועמד אינו יודע מי השופטים. המידע שמתקבל מדוייק יותר כאשר המועמד אינו יודע מי השופטים (ועוד יותר כאשר גם השופטים אינם יודעים מי המועמד אלא רק קוראים את המאמר או הצעת המחקר, אבל זה לא אפשרי במקרה הזה, כי השיפוט התבסס בחלקו על ספרים שלפיד כתב).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  ביום 6 במרץ 2012 בשעה 16:56

    יש כאן גם שאלה שבעצם לא כל כך נידונה בציבור: מה זה בדיוק דוקטור?

    נדמה לי שדוקטור זה מישהו שיש לו רשות ללמד, לערוך ולפרסם מחקרים מדעיים בתחום מסוים ולהתבטא בתחום זה כבר סמכא בלי שאדם מן היישוב יצטרך לבדוק את דבריו. נדמה לי שיאיר לפיד התקבל לדוקטורט בלימודי תרבות. האמנם בשביל לעמוד בכל הדרישות שפירטתי לעיל בתחום התרבות צריך תואר ראשון ושני?

    (ודרך אגב – נדמה לי שלסופרים בכירים כגון עמוס עוז וא.ב. יהושע יש תואר פרופסור. האם גם הם נדרשו לעשות דוקטורט מלא כולל כל התארים בדרך?)

  • גיל ב  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 05:18

    האוניברסיטה הפתוחה מקבלת ללימודים כל אדם, גם אם לא למד בבית ספר מעולם. מאחר ואין לה מגבלת בניינים וכסאות אמיתית, אין לה בעיה לקבל את כולם. תעודת הבגרות ו/או הפסיכומטרי כמנבאי הצלחה, הם אינדיקטורים שנועדו לסנן תלמידים וזה בא בגלל הצורך לבחור מעט מתוך הרבה, בגלל מגבלת המקום שיש לאוניברסיטת תל אביב (או למוסדות הרגילים).

    מגבלת מקום זה דבר רלונטי, אבל אסור לשכוח סיבה ומסובב. תעודת הבגרות בפני עצמה אינה רלוונטית וחסרת משמעות עבור האדם שבאמת רוצה לרכוש השכלה מתקדמת. אותו מל"ג מאשר לחסרי תעודת הבגרות ללמוד באוניברסיטה הפתוחה כל תואר שזמין שם כולל מדעי המחשב. זה אותו מל"ג בדיוק. מן הסתם, היום, שנת 2012, הסיבה והמסובב נשכחו מזמן מזמן. חבל.

    דחיית אדם שוחר דעת מקבלה למוסד אוניברסיטאי, רק בגלל חוסר בבגרות, זהו קוצר רואי וחטא פשוט (אך חמור) כלפי אותו אדם וגם כלפי המדינה (אם רוצים להיות פטריוטים לרגע) שזקוקה לאנשים משכילים בכל תחום. אדם ששוחר דעת, ומסוגל ללמוד, יכול ללמוד במעמד מיוחד (עם אישור מיוחד, ועדה, whatever), ואם סיים לימודיו בהצלחה – הרי הוא ככל סטודנט אחר.

    הסיפור שסיפרת על הסטודנט שלא קיבל תעודה לאחר שכבר סיים את כל חובותיו (אם הוא נכון) ממלא אותי בוז עמוק כלפי אוניברסיטת תל אביב וכלפי הממסד העבש באשר הוא שאינו יודע לראות כישרון גם כאשר הוא מונח מתחת לאפו, אפילו שלוש שנים. בוז עמוק. לו אני בוועד האקדמי של האוניברסיטה, מישהו היה צריך לשלם על זה בראשו.

    לאור מה שכתבת, אין ספק שאוניברסיטת תל אביב בפרט מפגרת פיגור משמעותי אחרי צרכי הלימוד של הסטודנט המודרני בעולם המודרני והמשתנה. מה אידיאלי יותר מלאפשר את הלימוד לכל אדם ? את הפצת הידע לכולם ? האם נתקעתם בשנות החמישים ? בימי הועדה המסדרת ? או אולי גרוע מזה ? בעידן הפאודליזם שבו האציל מחליט מה יעשה אדם בעתידו ובמשך כל חייו רק בגלל עברו ? נראה שכן.

  • Sivan Toledo  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 07:48

    רוני, תואר שלישי (דוקטורט) מכשיר אנשים להיות חוקרים עצמאיים. זה כולל הכשרה בשיטות מחקר וכן לימוד גוף ידע בחזית המחקר של תחום מסויים (בלי גוף ידע כזה אי אפשר לחקור). זה לא תואר שנותן רשות למשהו, אלא יכולת. גם תארים ראשונים ושניים מקנים בעיקר יכולות, אבל חלקם אכן דרושים על מנת לעסוק במקצועות מסויימים (פסיכולוגיה קלינית, רפואה, הנדסת בניין, ועוד). אני לא חושב שיש מקצוע שכדי לעסוק בו דרוש פורמלית תואר שלישי.

    לגבי השאלה השניה שלך, פרופסור זה לא תואר שמקבלים בסיום מסלול לימודים, אלא דרגה במסלול ההעסקה של מרצים באוניברסיטאות ומכללות. אכן עמוס עוז וא. ב. יהושע מכהנים כפרופסורים, עוז בבן גוריון ויהושע בחיפה (שניהם כיום בגמלאות). בתחומי המדעים וההנדסה לכל הפרופסורים יש תואר שלישי (אולי יש חריגים בודדים שאני לא מודע להם). מסתבר שבתחומים אחרים זה לא תמיד כך, לפחות בחלק מהאוניברסיטאות (בחוג לספרות בבן גוריון מכהנים כפרופסורים עוד כמה סופרים שאין להם, למיטב ידיעתי, תואר שלישי).

    • רוני ה.  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 09:14

      סיון תודה על התשובה. האם תואר דוקטור אינו דרוש (פורמלית) כדי להגיש מאמרים לכנסים ולכתבי עת מדעיים?

      • Sivan Toledo  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 09:51

        אינו דרוש, לא פורמלית ולא מעשית. המאמרים נשפטים על פי תוכנם ולא על פי התעודות שיש או אין למחבר/ת. בהרבה מקרים זהות המחברים לא מוסתרת מהשופטים ואז תתכן הטיה, אבל אני חושב שגם אם השופטים קצת מוטים, ההטיה פועלת לטובת מי שיש לו רקורד פרסומים מכובד, לא נגד אף אחד וכל מקרה בלי קשר לתארים פורמליים.

    • שירלי  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 09:51

      זו כנראה רק אנקדוטה אבל גם בתחומי המדעים יש חריגים. עד לפני כמה שנים התואר דוקטור הוענק באיטליה למי שסיים מסלול השקול לתואר שני. על סמך התואר הזה ופירסומים מדעיים התקבל חמי לטכניון כפרופסור מן המניין במתמטיקה. אני משערת שכיום לא היו מאשרים את המינוי הזה.

  • Sivan Toledo  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 08:18

    גיל, אתה צודק, אבל רק באופן חלקי.

    אתה צודק לגמרי שהשימוש בפסיכומטרי ובציוני הבגרות (בדגש על הציון ולא על התעודה) הם מכשירי סינון שנועדו לאפשר לימודים לאלה שיש להם סיכוי גדול יותר מלאחרים לסיימם בהצלחה. הציונים הללו אינם מנבאי הצלחה מושלמים אבל הם הכלים היחידים שיש לנו.

    אתה גם צודק לגמרי שעצם הצורך בסינון נובע מהעדר משאבים מספיקים ללמד את כולם. לא מדובר במגבלה של אוניברסיטת תל-אביב, אלא של מדינת ישראל, שהחליטה שהיא אינה יכולה לסבסד לימוד באוניברסיטאות לכל מי שחפץ בכך. החלטה זו הביאה לרמת תקצוב מסויימת של האוניברסיטאות ורמת התקצוב בתל-אביב קובעת כמה תלמידים אנחנו יכולים לקלוט תוך מתן תשומת לב סבירה לכל תלמיד. בכל האוניברסיטאות הרגילות בארץ ובעולם יש מגבלה כזו על מספר התלמידים.

    אבל כפי שאתה מציין בעצמך, מדינת ישראל מצאה דרכים להתמודד עם המגבלה התקציבית הזו. דרך אחת היא האוניברסיטה הפתוחה, שאכן מקבלת כל אדם ללימודים, והשניה היא המכללות, שבחלקן הגדול מתוקצבות על ידי המדינה, אבל בסכום נמוך יותר פר סטודנט מאשר האוניברסיטאות.

    כלומר המדינה החליטה לאפשר לכל אדם לימודים גבוהים, אבל תוך סבסוד שתלוי בהישגים הקודמים (שאמורים לנבא הצלחה ולכן לנבא שימוש יעיל בכספי הסובסידיה). זו החלטה רציונלית סבירה בעיני בהנתן תקציב מוגבל, ולא קוצר ראות או חטא.

    עוד שתי נקודות. האחת היא הסיפור על הסטודנט שנמנע ממנו התואר הראשון. אותך הוא ממלא בוז עמוק, אבל אותי הוא ממלא גאווה (כאשר בוחנים גם את סופו). מול אותו הסטודנט, האוניברסיטה אכן השתמשה בכוחה כדי לייצר תמריץ חזק לבני נוער לרכוש השכלה רחבה (תעודת בגרות). ההשפעה על אותו סטודנט הייתה שלילית, אבל אולי הייתה למקרה הזה השפעה חיובית על בני נוער אחרים שלמדו את כל מקצועות הבגרות בגלל אותו סיפור. אבל הסיבה העיקרית שאני גאה על אותו סיפור היא העובדה שהאוניברסיטה הבינה לאחר זמן שעיקשות מוחלטת היא טעות, גם אם היא חלק מתמריץ הגיוני, ותיקנה את הטעות. אי אפשר לא לטעות, אבל אפשר לתקן, והאוניברסיטה אכן תיקנה את הטעות.

    הנקודה האחרונה היא שאוניברסיטת תל-אביב אכן לא יכולה לאפשר לימודים לכל מי שיכול ללמוד, כי אין לנו מספיק משאבים. אבל נהלי הקבלה בשום אופן אינם "ועדה מסדרת" או פיאודליות. ראיון קבלה הוא "ועדה מסדרת" (ומפלה), ובדיוק משום כך אני חושב שלא היה מקום להשתמש בו בקבלת לפיד ללימודים. אבל שימוש בציוני בחינות הבגרות והפסיכומטרית הוא חסר פניות ואובייקטיבי. יש גם מסלול קבלה חדש שמבוסס על השוואת ציונים לציוני תלמידים אחרים באותה סביבה ולא לתלמידים בכל הארץ. אבל בכל מקרה אין התייחסות לאישיות של המועמד או לרקע החברתי שהוא מגיע ממנו, וזה בשום אופן לא "ועדה מסדרת" או פיאודליזם.

  • גיל ב  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 08:26

    אין ספק שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. צר עולמי כעולם נמלה (ויש לי עוד כמה קלישאות אם נדרש לכך), ומה שאתה יודע אני בוודאי לא, ואני ניזון רק מהלימודים האקדמיים שלי ושל חברי ומהמעט שעבדתי כעוזר הוראה במוסדות שונים וביניהם מכללה ושתי אוניברסיטאות.

    פליאתי הגדולה היא על עניין האוניברסיטה הפתוחה, הכיצד המנגנון שלה של התקצוב (מל"ג, כולם כפופים למל"ג) מאפשר קבלת סטודנטים ללא בגרות, והמנגנון של תל אביב לא ? התשובה שלי היא פשוטה, תל אביב לא טורחת להתגמש כי היא כנראה לא חייבת ויש לה מספיק ביקוש לשירותיה כך או כך (כן, עלית עלי עכשיו, אני כלכלן). והלוואי ואני טועה וכן יש מגמת התגמשות כמו שאתה מתאר שתלך ותגבר.

    חג שמח ותודה על ההתייחסות

  • Sivan Toledo  ביום 7 במרץ 2012 בשעה 08:33

    אני לא יודע את ההיסטוריה של הכללים האלה, אבל יכול מאוד שעכשיו פגעת בול. אני שמח כאשר אני פוגש גמישות באוניברסיטה, אבל לפעמים חוסר הגמישות משגע גם אותי (ראה למשל בפוסט קודם "שלטון הבירוקרטים").

  • חנה  ביום 10 בספטמבר 2012 בשעה 23:37

    יש לי שאלה
    האם גם בגיל 42 חייבים להביא תעודת בגרות או אישור שקילה על בגרות נמחו"ל כדיללמדו באוניברסיטה או במכללה אקאדמית? האם אין הנחות לאנשים שהיו במצב אחד בגיל התיכון, ומאז עברו חלפו שנים?

    • Sivan Toledo  ביום 11 בספטמבר 2012 בשעה 06:41

      שלום חנה,

      לא, יש מסלולי קבלה שאינם דורשים תעודת בגרות, חלקם פתוחים גם לצעירים וחלקם פתוחים רק למועמדים יותר מבוגרים. מי שעבר את גיל 30 יכול להתקבל באוניברסיטת תל-אביב לחוגים מסויימים עם ציון פסיכומטרי גבוה אבל ללא תעודת בגרות, אבל היא/הוא חייבים להשיג ציונים גבוהים בשנת הלימודים הראשונה. יש עוד לפחות שני מסלולי קבלה למי שאין לו תעודת בגרות, ולהם אין מגבלת גיל: מכינה של שנה אחת למי שחסר לו לתעודת בגרות רק מתימטיקה, אנגלית, או מקצוע מורחב, ומסלולי מעבר מהאוניברסיטה הפתוחה. במסלולי המעבר התלמיד לומד את השנה הראשונה באוניברסיטה הפתוחה ואם ציוניו מספיק גבוהים, מובטחת לו קבלה לאונברסיטה. כמו שאת רואה, חשבו עלייך 🙂

      לאוניברסיטה יש אתר שמפרט את כל תנאי ותהליכי הקבלה, http://http://go.tau.ac.il/

      בהצלחה, סיון

  • gabaygu  ביום 8 באוקטובר 2012 בשעה 14:28

    היי סיון,
    כל הכבוד על היוזמה להשוואת התנאים לקבלת התואר הראשון ב-TAU עבור המקרה שדיברת עליו (שני התלמידים שאחד היה באפיק מעבר מה-OPENU והיה זכאי לקבלת התואר, והשני שהיה במעמד "מיוחד" והתחיל משנה א' ב-TAU), ללא ספק זה מדגיש את "הפינות הבירוקרטיות" הקטנות שהרבה אנשים לא שמים לב אליהם וכתוצאה מכך מופלים בעקבות זאת (להלן דוגמת התלמיד שלא היה זכאי לקבל את התואר למרות השלמת כל החובות האוניברסיטאיים לקבלת תואר ראשון).

    גיא גבאי

  • Aviel Corchia  ביום 10 בספטמבר 2013 בשעה 17:53

    היי סיון, שאלה לי אליך, אם אפשר
    מוסד שמקבל אותך על סמך ראיון אישי, (התקבלת, שילמת שכ"ל לשנה א' וכו') לתואר ראשון ללא תעודת בגרות או פסיכומטרי באופן חריג, יכול לבוא אליך בתואנה שאם לא תוציא תעודת בגרות לא תוכל לקבל תעודת תואר ראשון? דיברת על המקרה הזה אבל רציתי לדעת יותר מידע אם יש לך בנושא או מאיפה אפשר לברר עוד מידע, במל"ג לא רשום משהו במפורש על זה ולהיפך יש את האיזכור של אפיק המעבר שדי שובר מוסכמות שכזו.
    אשמח לשמוע ממך

    אביאל.

    • Sivan Toledo  ביום 10 בספטמבר 2013 בשעה 18:38

      אביאל,

      למיטב הבנתי אפיק המעבר לא קשור לשאלה שלך. מי שמתקבל דרך אפיק מעבר הוא תלמיד מן המניין וכאשר הוא מסיים את חובותיו הוא מקבל תואר. בקבלה דרך אפיק המעבר לא צריך תעודת בגרות לא בקבלה לאוניברסיטה ולא בקבלת התואר ממנה. לגבי שאר התלמידים, גם המל"ג וגם האוניברסיטאות רוצות שיהיו בעלי תעודת בגרות לפני קבלת תואר ראשון. בדרך כלל מועמדים מציגים תעודת בגרות לפני הקבלה לאוניברסיטה. יש מקרים שבהם האוניברסיטה מקבלת תלמידים ללא תעודת בגרות. בתל אביב המקרה הנפוץ הוא של תלמידי תיכון שמתחילים ללמוד באוניברסיטה במהלך התיכון. הם לא מתקבלים כתלמידים מן המניין אלא כתלמידים במעמד מיוחד. במעמד הזה אפשר לצבור נקודות זכות לתואר אבל לא לקבל תואר. כדי לקבל תואר צריך לעבור למעמד רגיל (מן המניין) ובשביל לעבור צריך תעודת בגרות. כלומר האוכלוסיה הזו מתקבלת בלי בגרות אבל צריכה להציג בגרות לפני קבלת תואר ראשון. אני חושב שיש גם מנגנון של חריגים שבו תלמידים מקבלים תואר ראשון בלי בגרות, אבל אלא מקרים חריגים ביותר (הכוונה של האוניברסיטאות ושל מל"ג היא שבעלי תואר ראשון צריכים גם להיות בעלי תעודת בגרות, כדי להבטיח ידע כללי, ידע מתמטי מינימלי לפחות, ידע באזרחות, וכו'). מי שמתקבל ללימודים בלי בגרות ולא דרך אפיק מעבר צריך לברר איזה כללים יחולו עליו.

      סיון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: