קשה לי לקרוא את אבירמה גולן

במשך תקופה ארוכה קראתי מאמרים של אבירמה גולן ב-"הארץ", אבל אחרי שקראתי מאמר שגולן כתבה במרץ, קשה לי לקרוא אותה.
המאמר, מה-25 למרץ, נקרא "מהרסיה ומחריביה", והוא דן בדו"ח מבקר המדינה על התנהלות האוניברסיטאות. הנושא של המאמר לגיטימי לגמרי; טוב שעיתון דן בדו"ח מבקר המדינה. אבל המאמר גם רווי בעויינות לציבור המרצים, והעויינות הזו גורמת לגולן לכתוב דברים מוזרים, חסרי שחר כמעט.
הנה כמה דוגמאות.

• "[חברי הסגל הבכיר] סידרו לעצמם, בשביתה "לא פוליטית", העלאת שכר" (המרכאות סביב "לא פוליטית" הופיעו במקור). איני מבין בשום אופן איזה אג'נדה פוליטית גולן חושבת שהייתה לשביתת המרצים בשנה שעברה. ניסינו להפיל את אולמרט? להפריע לאובמה? מתי ואיך היינו צריכים לשבות כדי שגולן לא תחשוב שהשביתה היא פוליטית? זו היתה שביתה על שכר ותנאי העסקה, כמו כל שביתה אחרת במשק. גם הפועל "סידרו" מפגין עויינות, כאילו השביתה היתה איזושהיא קנוניה שהיתה מיועדת להסתיר איזו עסקה אפלה. השביתה היתה חלק ממאבק שכר וממשא ומתן, ולא היתה בה שום קנוניה בין הצדדים. להיפך, ראשי האוניברסיטאות והאוצר ביקשו להוציא צווי מניעה נגד המרצים ובית הדין לעבודה סירב; זה לא מעיד על איזה "סידור", אלא על מאבק אמיתי.

• הכותרת "מהרסיה ומחריביה" מעליבה ממש. חברי הסגל מחריבים את האוניברסיטאות שמשרד האוצר וחברי מערכת עיתון הארץ עמלו כל כך קשה להקים. תנאי ההעסקה שהמאמר דן בהם אינם חדשים; הם נהוגים כבר עשרות שנים. אני ממש מצטער שלא זכיתי לראות את האוניברסיטאות הישראליות בשנות החמישים והשישים. אם אחרי עשרות שנים של החרבה שיטטית הן עדיין לא רעות, הן בודאי האפילו על אוקספורד וקיימברידג' לפני שהתחלנו להחריב אותן.

• "[חברי הסגל הבכיר] מסרבים לקשור את מאבקם עם עתיד ההשכלה הגבוהה ועם האקדמאים האחרים במשק – מורים, רופאים ועובדים סוציאלים". כאן גולן מתעלמת מעובדות יסוד בנוגע יחסי העבודה בישראל. עובדה 1: בית הדין לעבודה אינו נוטה לתמוך בשביתות הזדהות למיניהן. המרצים יכולים להשבית את הלימודים כחלק מסכסוך עבודה שלהם, אבל לא כחלק מסכסוך עבודה של העובדים הסוציאליים, למשל. עובדה 2: האוצר פועל כבר שנים לשבירת הצמדות שכר בין מגזרים שונים. כחלק מהסכם העבודה של המרצים מאמצע שנות התשעים, אנחנו מקבלים שתי תוספות מוזרות שנקראות תוספת קריטריונים ותוספת זמן מלא. הם אמורות להיות דיפרנציאליות, אבל כמעט כולם מקבלים אותן. הן ייחודיות למרצים. אם העובדים הסוציאליים, למשל, ירצו להצמיד את שכרם לשכר המרצים, הם יגלו ששכר הבסיס שלנו לא גבוה; חלק חשוב מהמשכורת הוא תוספות ייחודיות לנו. אני מניח שלהרבה קבוצות עובדים יש תוספות כאלה. האוצר דחף את התוספות המוזרות הללו להסכמי השכר, כדי שאי אפשר יהיה להשוות משכורות. אם גולן רוצה לבוא בטענות למישהו על חוסר סולידריות בין קבוצות עובדים, היא צריכה לבוא בטענות לאוצר.

• "קבוצת עובדי כוח האדם הנקראת "מרצים מן החוץ", שהיא המתחזקת בפועל את המחקר וההוראה באוניברסיטאות". אני תוהה האם האבחנה הזו מופיעה בדו"ח מבקר המדינה. רוב העובדות במאמר לקוח מדו"ח המבקר (כמו הסכום המדוייק שפרופסור מן המניין מקבל לקשרי מדע), והן מדוייקות (אני לא מסכים עם הפירושים של גולן לעובדות, אבל העובדות נכונות). המשפט שציטטתי נראה כעובדה, אבל נראה לי שהוא מביע את דעתה הסובייקטיבית של גולן. אבל מכיון שהוא מופיע ביחד עם רשימה ארוכה של עובדות נכונות ובדוקות, הקורא עשוי בהחלט להסיק שגם זו עובדה ושהיא נתמכת על ידי אותו מקור מוסמך (דו"ח המבקר). אבל אני לא חושב שזו עובדה שהופיעה בדו"ח. גולן ערבבה את דעתה הסובייקטיבית עם עובדות כדי שדעתה תיראה אמינה. (לגופו של עניין, אני חושב שהאמירה הזו שגויה, לפחות בחלק שאני מכיר של אוניברסיטת תל-אביב; במקרה הטוב, זו הכללה גסה.)

הדיון של גולן בדו"ח מבקר המדינה לגיטימי. היא דנה בעיקר בהיבט אחד של ההעסקה באוניברסיטאות, הקרן לקשרי מדע. אבל מהעויינות הבוטה שלה כלפי חברי הסגל, אני מסיק שהיא זו שיש לה אג'נדה. העויינות הזו כלפי הזכות של עובדי ציבור לנהל סכסוך עבודה ומשא ומתן על תנאי שכר, כולל הזכות לשבות, אינה עולה בקנה אחד עם רוב הכתיבה שלה. למשל, היא כתבה השבוע בגנות מגמת ההפרטה של מערכת החינוך. בחלקים הלא מופרטים של מערכת החינוך, העובדים מאוגדים. משום מה, לדעת גולן היה עדיף שמאבק השכר של המרצים היה נכשל.
אם מאבקי השכר שלנו היו נכשלים, מערכת ההשכלה הגבוהה היתה מתרסקת, כמו מערכת החינות היסודית והתיכונית. במערכות החינוך האלה מאבקי השכר נכשלו; אני לא יודע למה, אבל העובדה שמורה מתחיל בתיכון מקבל משכורת שדורשת השלמת הכנסה מביטוח לאומי היא עדות למאבק שכר שכשל. אני אוהב ללמד אבל חושב שמגיע לי שכר הוגן; השכר של מורים בתיכון אינו הוגן. אפשר לכתוב כל שבוע על חשיבות החינוך, אבל שום דבר לא ישתנה מהותית כל זמן שמורים במערכת החינוך הציבורית מרוויחים כל כך מעט. אם המרצים לא היו שובתים כדי למנוע את שחיקת שכרנו, האוצר היה מביא את שכרנו בהדרגה לאותה רמה מבישה של שכר המורים. האם גולן חושבת שזה היה משפר את מצב ההשכלה הגבוהה?
עויינות למאבקי שכר של עובדים בשירות הציבורי מאפיינת את הארץ/דה-מרקר. העיתון נוהג לבכות את חוליי מערכת החינוך, שנגרמו במידה רבה בגלל מאבקי שכר שכשלו. אבל כאשר קבוצת עובדים במערכת החינוך מצליחה למנוע שחיקה בשכרה, העיתון מזדעק שהעובדים "סידרו" לעצמם העלאה בשכר. אם אפשר להאשים שההעלאה באה על חשבון קבוצת עובדים אחרת, מה טוב. אם אפשר לטעון שהקבוצה האחרת יותר חשובה למערכת החינוך, אפילו יותר טוב (כדאי גם להציג את הטענה הזו כעובדה).
חבל שהמאמר הענייני של גולן נפגם בגלל האג'נדה של מערכת הארץ/דה-מרקר.

העתקות וטיפול בהן

 בסמסטר הזה הייתי צריך לטפל בכמה מקרים של סטודנטים שהעתיקו תרגילים. אני מלמד קורס באלגוריתמים ב-MIT, והמטלות בקורס כוללות כתיבת תוכנה (בנוסף לפתרון בעיות תיאורטיות). את התוכנות שהתלמידים מגישים אנחנו משווים אחת לשניה באמצעות תוכנה מיוחדת לכך, MOSS. התוכנה הזו זמינה חינם למרצים דרך האינטרנט. התוכנה טובה מאוד בגילוי העתקות. היא מצביעה על זוגות פתרונות דומים ומדרגת את הזוגות לפי רמת הדמיון. אפשר לומר לה להתעלם מקטעי תוכנה מסויימים (למשל, אם התוכנה שהתלמידים מגישים כוללת קטעי קוד שניתנים להם כחלק מהתרגיל). אנחנו (כלומר המתרגלים והמתרגלות בקורס, לא אני) מזינים לתוכנה לא רק את הפתרונות שהתלמידים הגישו, אלא גם פתרונות שחולקו לסטודנטים בסמסטרים קודמים אם יש כאלה, ולפעמים גם פתרונות שתלמידים הגישו בסמסטרים קודמים. זה מאפשר למצוא לא רק סטודנטים שהעתיקו מסטודנטים אחרים שלומדים איתם, או שפתרו ביחד תרגיל שהיה מיועד להיפתר על ידי כל תלמיד לחוד, אלא גם העתקות מפתרונות ישנים.

זה הקורס השלישי שאני מלמד ב-MIT שבו נעשה שימוש ב-MOSS. בכל הקורסים הללו הכלי מצא העתקות שחלק מהן גררו הליך משמעתי. באף אחד מהקורסים הללו לא מצאנו העתקות של פתרונות של תרגילים תיאורתיים. אני מניח שהיא העתקות כאלה, משום שאין סיבה הגיונית שתלמידים יעתיקו פתרונות לתרגיל אחד אבל לא לאחר. אבל לא מצאנו אותן כי קשה למצוא אותן מקריאה של פתרונות, בייחוד משום שהתרגילים בקורסים הללו נבדקו על ידי מספר מתרגלים, כך שהעתקות יכולות להתגלות רק אם אותו מתרגל בודק את התרגילים הדומים.

בקורסים שלימדתי באוניברסיטת תל-אביב בודקי תרגילים כן מצאו העתקות. למיטב זכרוני זה היה בזכות העובדה שבודק אחד או שניים בדקו את התרגילים של כל הסטודנטים.

גם בקורסים שלימדתי בתל-אביב וגם בקורסים שלימדתי ב-MIT התלמידים קיבלו הוראות בכתב לגבי איך הם אמורים לפתור תרגילים, לפחות בחלק מהמקרים, אין ספק שהתלמידים שהעתיקו ידעו שהם מפרים את הוראות הקורס. לפעמים יש גם מקרים שהם בתחום האפור והתלמיד/ה טוען שהוא פירש לא נכון את הוראות הקורס; מקרים כאלה לא גוררים הליך משמעותי. זה קרה בשני הסמסטרים האחרונים משום שהוראות הקורס (שלא אני כתבתי) מרשות שיתוף פעולה מסויים בין סטודנטים, אבל לא שיתוף פעולה בכתיבת תוכנה. הוראות מסובכות כמו אלה (הניסוח המלא די ארוך) נוטות ליצור תחום אפור שסטודנטים נכנסים אליו בטעות.

בעיני, העובדה שבכל הסמסטרים שהשתמשנו ב-MOSS מצאנו העתקות מלמדת שזה קורה כמעט בכל קורס רב משתתפים. מצאתי העתקות גם בתל-אביב וגם ב-MIT.

איך מטפלים בהעתקות? במקרים קלים שבהם לא יתכן שהתלמיד לא הבין את ההוראות, אני לפעמים רק מזהיר את התלמיד ומבקש שיקפיד על ההוראות. לעיתים קרובות אני גם נותן לתלמיד ציון חלקי בלבד על תרגיל שלא הוכן כהלכה (למשל, אם שני תלמידים עבדו ביחד על תרגיל שהיו אמורים לפתור לבד).  בהרבה מקרים אני נפגש עם התלמידים הללו ומדבר איתם. כאשר אני מדבר איתם, אני שואל אותם איך הכינו את התרגיל. לפעמים תלמידים מודים שפתרו את התרגיל ביחד; לפעמים הם מודים שאחד מהם נתן לאחר פתרון; ולפעמים הם משקרים. כאשר אני בטוח שתלמיד משקר או שהוא עבר על הוראות הקורס ביודעין, אני נוקט בצעדים יותר משמעותיים.

ב-MIT יש מנגנון דיווח ותלונה די אפקטיבי. במקרים שטיפלתי בהם משמעתית, כתבתי מכתב למשרד שאחראי על ועדת המשמעת. המכתב מתאר את פרטי המקרה ומציע דרך פעולה. דרך הפעולה התקיפה ביותר היא העברת הטיפול לועדת משמעת, שמסתיימת לעיתים קרובות בהשעייה זמנית של התלמיד. דרך פעולה יותר עדינה, שבה נקטתי עד כה, היא לבקש להשאיר את המכתב בתיק של התלמיד בלי להעביר אותו מייד לועדת משמעת. זה סוג של טיפול "על תנאי". אם אין עוד תלונות על התלמיד, למכתב הזה אין משמעות. אבל אם יש עוד תלונה, כל התיק עובר לועדת משמעת, כולל המכתב הראשון.

המנגנון הזה הוא אפקטיבי כי הוא מייצר רישום על האירוע בלי השפעה מיידית על התלמיד. לעובדה שאין למכתב השפעה מיידית יש יתרון על גבי תלונה שעוברת מייד לועדת משמעת שעשויה להעניש את התלמיד. היתרון הוא שיש פחות היסוסים האם לשלוח מכתב כזה. אני שולח מכתב כזה בידיעה שאני עוזר לשמור על היושרה האקדמית במוסד, אבל בלי להעניש את התלמיד. השמירה על היושרה מתבטאת גם בהרתעת התלמיד מהעתקה נוספת וגם בכך שהוא עוזר למוסד לגבש תמונת מצב לגבי העתקות. כאשר כל דיווח על העתקות מתבטא בענישה מיידית, יש פחות דיווחים ותמונת המצב פחות מדוייקת.

הסמסטר כתבתי כבר שני מכתבים כאלה. שני המכתבים נבעו מהעתקות מפתרון שחולק לסטודנטים בסמסטר קודם, ובשני המקרים ההעתקה כללה הערות (קטעים בתוכנה שמיועדים להיקרא על ידי תוכניתנים אחרים, לא על ידי המחשב), כך שלא היה ספק שהפתרון היה מועתק ולא היה ספק מהיכן הוא הועתק. שני התלמידים שהעתיקו שיקרו כאשר שאלתי אותם איך פתרו את התרגיל. כמובן שיש לי פחות רתיעה מצעדים משמעותיים כאשר תלמיד משקר מאשר כאשר הוא משתף פעולה, אם כי בשני המקרים הללו היה מקום לצעד משמעתי בכל מקרה.

באוניברסיטת תל-אביב טיפלתי בהעתקות בדרך שונה. בפעם הראשונה שבודק תרגילים גילה העתקה חמורה בקורס שלימדתי, התקשרתי לקובלת של האוניברסיטה. הקובלת היא מעין עורכת דין שמייצגת את ה-"תביעה" בוועדת משמעת. היא הסבירה לי שצעדים משמעתיים אינם כל כך אפקטיביים באוניברסיטת תל-אביב, משום שהם מתבררים בהליך כמעט שיפוטי, עם עורכי דין (או סטודנטים למשפטים) שמייצגים את שני הצדדים, ושאורך זמן רב, לפעמים שנה או שנתיים. עד שועדת משמעת מחליטה על מקרה של העתקה, התלמיד הוא בחזקת זכאי ויכול לסיים בינתיים את התואר. אני חושב שהיא סברה שההליך הזה ראוי במקרים מסויימים, אבל לא בהעתקות של תרגילים.

היא הציעה לי לנקוט בדרך אחרת. אם הוראות הקורס אסרו על פתרון התרגיל בצורה שהתלמיד פתר אותו (למשל בזוג במקום לבד), ואם התרגיל הוא מטלת חובה בקורס, אז התלמיד לא עמד בחובות הקורס. הוא לא יקבל ציון בקורס, אלא רק סימון שלא עמד בחובות. אם מדובר בקורס חובה, הוא צריך כמובן לחזור עליו. החלטה שתלמיד לא עמד בחובות הקורס אינה נחשבת ענישה אלא הערכה אקדמית ולכן אפשר לנקוט בדרך הזו ללא פניה לועדת משמעת. בכל המקרים שנקטתי בדרך הזו אמרתי לתלמיד שלדעתי הוא לא פתר את התרגיל בצורה שהוראות הקורס דורשות, אבל שאם הוא חושב אחרת אני אתן לו ציון בקורס אבל גם אגיש תלונה לועדת משמעת. כלומר הצעתי לתלמיד לבחור בין אי-מעבר של הקורס ללא בירור משפטי של העובדות לבין בירור משפטי שאולי יהיו לו תוצאות יותר חמורות. אי מעבר של קורס אינו מהווה כשלון בגליון הציונים, כך שבאמת אין כאן ענישה, ועד כה אף תלמיד לא ביקש שאגיש נגדו תלונה.

לדרך הטיפול הזו יש דימיון למכתבים ב-MIT, במובן ששתיהן מאפשרות תגובה שהיא די משמעותית מבחינת התלמיד, אבל משמעותית עד כדי כך שהמרצה יהסס מאוד האם לנקוט בהן. ההבדל העיקרי הוא שהמכתבים ב-MIT מגיעים למשרד מרכזי שמקבל מהם תמונה כוללת על בעיית ההעתקות במוסד ואילו דרך הטיפול שהוצעה לי בתל-אביב אינה מייצרת תמונה כזו.

למיטב זיכרוני אוניברסיטת תל-אביב שיפצה קצת את תקנון המשמעת, ועכשיו יש דרך ביניים לטיפול בהעתקות, דרך ועדות משמעת בפקולטות השונות. אין לי נסיון עם המנגנון הזה.

למרות שמצער אותי לגלות העתקות, אני מבין שהן חלק בלתי נפרד מסביבה חינוכית איכותית. סטודנטים מעתיקים כי הם בלחץ, חשש שיכשלו בקורס או יקבלו ציון נמוך. הלחץ כשלעצמו הוא טוב: הוא גורם לרוב המכריע של הסטודנטים ללמוד. בסביבה לימודית שאין בה שום לחץ, חלק גדול מהסטודנטים לא יגיע להשגים גבוהים (חלק אולי ילמד גם בלי לחץ, אבל רבים לא ילמדו הרבה). רוב הסטודנטים מתמודדים עם לחץ בדרכים פרודוקטיביות ולגיטימיות (ללמוד יותר, לקחת פסק זמן ולהירגע, לפנות יותר זמן ללימודים), אבל חלק מתמודדים עם הלחץ בדרכים לא פרודוקטיביות ו/או לא לגיטימיות, כמו העתקה. יש עוד סוגים של לחצים בחיים, חלק גדול מהם בלתי נמנע, ובכל קבוצה גדולה יש בודדים שמתמודדים עם הלחץ בדרך לא ראויה. כך שרמה מסויימת של העתקות היא כמעט צפויה; היא מעידה שהקורס תובעני, ושחלק מהתלמידים בו מתמודדים עם הלחץ בדרך לא ראויה, כנראה כפי שאותם אנשים מתמודדים עם סוגים אחרים של לחצים.

למרות שכמעט בכל קורס גדול (ותובעני) יש סטודנטים שמעתיקים, לא צריך להשלים עם העתקות. צריך להיאבק בהן. המאבק בהעתקות והטיפול בהן כשהן מתגלות יוצר סביבה לימודים יותר הוגנת עבור הרוב שאינו מעתיק, ותגובה מרתיעה להעתקות עוזרת לסטודנטים לבחור בדרך יותר לגיטימית להתמודד עם הלחץ שהם נתונים בו.