כנס סגור באוניברסיטת תל-אביב; חבל

הצטערתי לגלות שבחודש שעבר נערך באוניברסיטת תל-אביב כנס למוזמנים בלבד.

ביוני הארץ רעשה כאשר רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, הורתה למארגי כנס שם לפתוח אותו לציבור. הכנס הסגור (או הסדנה) היה אמור להוות את היום השני באירוע אודות הבדואים בנגב, שהיום הראשון שלו היה פתוח. כרמי סברה שלא ראוי לארגן כנס סגור באוניברסיטה והורתה למארגנים לפתוח אותו. הם העבירו אותו אל מחוץ לאוניברסיטה.

באופן משונה, שני הצדדים צדקו. מארגני הכנס צדקו בכך שהם לא חייבים לפתוח כל פגישה שלהם לציבור. אני חושב שאני בהחלט יכול להיפגש עם אדם או כמה אנשים במשרדי או בחדר ישיבות באוניברסיטה, לסגור את הדלת, ולצפות לכך שמי שאינו מוזמן לפגישה לא יכנס. אבל כאשר לאירוע יש היבטים של אירוע ציבור ולא של פגישה, לא ראוי לסגור אותו. אם המארגנים קראו לאירוע כנס והזמינו משתתפים רבים, היה ראוי לפתוח אותו לציבור (או לערוך אותו מחוץ לאוניברסיטה, כפי שעשו בסופו של דבר).

הכנס למוזמנים בלבד שנערך באוניברסיטת תל-אביב בהחלט היה אירוע ציבורי (הוזמנו אליו 500 בני נוער), ואני מצטער על כך שהוא היה סגור. הכנס נערך על ידי גוף באוניברסיטה שנקרא סדנת תל-אביב למדע, טכנולוגיה ובטחון ע"ש פרופ' יובל נאמן. הכנס לא רק סגור לציבור, אלא כמעט סודי: באתר של סדנת תל-אביב הכנס הזה לא מופיע ברשימת הכנסים וימי העיון שהסדנה מארגנת.

ממשלת ישראל מסכימה שלא להוציא כספי מחקר מסויימים באריאל

פתיחת היכל התרבות החדש באריאל הביאה איתה סערה ציבורית שעיקרה הוא השאלה האם דין אריאל כדין יישובים בתחום הקו הירוק, או שחלים שם כללים אחרים. הסירוב של אנשי תיאטרון מסויימים להופיע באריאל נגע למקרה ספיציפי של השאלה הזו, אבל רוב מי שהתנגד לסירוב האמנים הביע דעה שמהותה הוא שאין הבדל בין אריאל ליישובים בתוך הקו הירוק. העיתונות פנתה לבירור אספקטים נוספים של השאלה, כמו האם עיריית אריאל טענה אי פעם שמעמדה אחר משל ערים בתוך הקו הירוק.

על רקע זה, מעניינת העובדה שממשלת ישראל הסכימה שחלק מהכספים שהיא ייעדה למחקר אקדמי לא יוצאו מחוץ לקו הירוק.

בשנת 1972 ממשלות ארצות הברית וישראל הקימו את הקרן הדו-לאומית למדע, ה-BSF. שתי הממשלות תרמו לקרן סכומי כסף שוים. את התשואה על הכספים הללו הקרן מחלקת כל שנה למימון מחקרים באופן שמקדם שיתוף פעולה בין חוקרים ישראלים ואמריקאיים. מענקי המחקר הללו הם חלק חשוב ממימון המחקר האקדמי בארץ (שלושת מקורות המימון העיקריים הם הקרן הלאומית למדע, הקרן הדו-לאומית עם ארה"ב, ותוכנית המו"פ של האיחוד האירופי).

בהסכם ההקמה של הקרן, ממשלת ישראל הסכימה שהקרן תימנע ממימון מחקרים שמבוצעים מעבר לקו הירוק. למיטב ידיעתי, הקרן מקפידה על הכלל הזה, והיא מציינת אותו ברשימת התנאים שמאפשרים הגשת הצעת מחקר (אם הלינק לא פועל, נסו להגיע למידע אודות Eligibility תחת Regular Research Grants). הנוסח שהקרן משתמשת בו הוא:

According to the agreement between the U.S. and Israeli governments, projects sponsored by the Foundation may not be conducted in geographic areas which came under the administration of the Government of Israel after June 5, 1967 and may not relate to subjects primarily pertinent to such areas.

אני מבין מזה שחוקרים מהמרכז האוניברסיטאי אריאל (או מכללת אריאל; יש על השם ויכוח) אינם יכולים להגיש הצעות מחקר לקרן, או שאולי הם יכולים להגיש, אבל לא יכולים לקבל מימון למחקר, בשעה שחוקרים מכל אוניברסיטה ומכללה בתוך הקו הירוק יכולים להגיש ולזכות. זה מוסכם, בכתב, על ידי ממשלת ישראל. הכסף שבו מדובר אינו כסף שנתרם כולו על ידי ממשלת ארצות הברית, אלא כסף שנתרם בחלקים שוים על ידי שתי הממשלות.