באמצע מרץ הממשלה החליטה להקצות תקציב משמעותי לטובת החזרת מדענים ישאלים מחול (The Marker, ynet, גלובס). המנגנון אמור להיות מבוסס על הקמת 30 מרכזי מצויינות בנושאים ספיציפיים באוניברסיטאות.
המאמר בגלובס מאיר נקודה בעייתית בתוכנית. המאמר הזה מביא בהרחבה מדבריו של מנואל טרכטנברג, יו"ר ות"ת (הועדה לתקצוב ותכנון, שאחראית על תקציב ההשכלה הגבוהה הציבוית בישראל). הבעיה נובעת ממתח בין שני מרכיבים בתוכנית. המרכיב הראשון הוא שאיפה שהשכר של המדענים שיאיישו את המרכזים הללו לא יהיה קשור להסכם השכר הקיבוצי של המרצים באוניברסיטאות (ההדגשות שלי):
טרכטנברג אומר, כי משימתו של כל מרכז מצוינות תהיה לספק תשתיות מחקריות, אולי בסדר גודל של מיליון שקל לחוקר חדש, ולתגמל את מדעניו באופן דיפרנציאלי. "אנו שואפים שלמרכזי המצוינות יהיה מרחב תמרון בתחום התגמול המחקרי", הוא אומר. "אי-אפשר להיצמד לסולם השכר של איגוד מקצועי שבו כולם שווים. רק תגמול מתחרה יחזיר לישראל את כוכבי העל, את הצעירים המבטיחים באמת". מרכזי המצוינות האלה יוכלו לשמש גם בסיס להקמת בתי"ס לתארים גבוהים (Graduate schools) במתכונת שקיימת בארה"ב, אומר הפרופ`.
לא ברור לגמרי למה טרכנטברג התכוון בדברים הללו, משום שיש בהם סתירה פנימית: המשפט המודגש השני אינו נכון לגבי הסכם השכר של המרצים. מרצים באותה דרגה (מרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר, ופרופסור) לא מרוויחים כולם אותו דבר. יש ארבע תוספות דיפרנציאליות שונות, שלחלק מהן יש מדרג פנימי. מרצים שעומדים בתנאים מסויימים זוכים (1) תוספת זמן מלא, (2) תוספת קריטריונים, (3) תוספת מחקר למי שמנהל מחקר מקרן ציבורית, (4) תוספת מחקר למי שמנהל מחקר עבור חברה מסחרית. אולי טרכנטברג התכוון שהכללים הללו יוחלו גם על מדענים שיועסקו במרכזים החדשים, ואולי הוא התכוון שהם לא יהיו חלק מההסכם הקיבוצי בכלל.
אם טרכטנבג התכוון שהמדענים במרכזים לא יהיו חלק מההסכם הקיבוצי, מרכיב אחר של התוכנית ייצור בעיה משמעותית:
גלובס: מיהו מצוין?
טרכטנברג: "בישראל יש ניסיון רב מאוד בהליכים של קביעת הישגיות מקצועית. אנו עוסקים בהליכי שיפוט כל הזמן. זו תמצית החיים של האקדמיה. עלייה בדרגה, פרסים, פרסומים, מדידת איכות – כל העיסוקים הללו הם חלק לא טריוויאלי של האנרגיה האקדמית בכל מקום, גם בישראל. אנחנו נדע לנפות את המועמדים ולמצוא את הטובים ביותר."
כשטרכטנבג אומר כאן "אנחנו", הוא מתכוון לחברי הסגל באקדמיה בישראל כיום. הוא צודק שאנו עוסקים בהליכי שיפוט כל הזמן, ושנדע למצוא מדענים מצויינים מבין אלא שרוצים לחזור. (אני לא מתכוון שאין טעויות בשיפוט הזה, ואני לא חושב שטרכטנברג התכוון לזה; תמיד יש אפשרות לטעות; אבל באופן כללי המנגנון עובד טוב). אבל כל מי שיצטרך לקבל החלטות בנוגע לגיוס מדענים למרכזים האלה, לפחות בהתחלה, הם חברי הסגל שהם חלק מההסכם הציבורי והשכר שלהם נקבע על ידי משא ומתן של איגוד מקצועי. אני חושב שחברי הסגל הללו ישמחו לסייע בהקמת המרכזים החדשים אם המדענים שמועסקים בהם יצטרפו לאיגוד המקצועי של חברי הסגל, אבל אני לא בטוח שחברי הסגל הקיימים יתגייסו לשפוט מועמדים למרכזים שהמועסקים בהם לא יהיו חלק מההסכם הקיבוצי.
מספר המדענים המתוכנן במרכזים החדשים הוא משמעותי, בין 500 ל-1000 לפי הפרסומים בעתונים. זה מספר מאוד משמעותי ביחס למספר חברי הסגל באוניברסיטאות כיום. בתל-אביב יש פחות מ-1000 חברי סגל, וכל המרכזים הללו יתחלקו בין 7 אוניברסיטאות. כך שהתוספת לכל אוניברסיטה תהיה משמעותית. האפשרות שמספר גדול של חוקרים יצטרפו לאוניברסיטה במסלול שאינו חלק מההסכם הקיבוצי מדאיג הרבה מחברי הסגל הקיימים, ולכן לא בטוח שהם יתרמו את כישורי השיפוט שלהם לבחירת מדענים למרכזים.
אני מקווה שהמדענים שיצטרפו למרכזים יהיו חלק מחברי הסגל המאוגדים, ושהם יזכו לאותו שכר דיפרנציאלי שאנו זוכים לו במסגרת ההסכם הקיבוצי. אם ות"ת חושבת שהשכר הזה לא ראוי, היא מוזמנת לתקן אותו 🙂
החיים באקדמיה 