עיתון סטודנטים ב-MIT

בשיעור אתמול התפתח דיון קצר על היבט מסויים של תוכנה בשם Adobe InDesign (מה היא עושה כאשר בקובץ יש קישור לקובץ חיצוני שלא נמצא). הנושא עניין במיוחד שני סטודנטים, ניק וג'ון, שסיפרו שהם עצמם משתמשים בתוכנה הזו בעיתון הסטודנטים של MIT. אחרי שעה בערך ניק שלח לי דואר אלקטרוני עם הבהרה לגבי התוכנה. בהתכתבות שהתפתחה הסתבר לי שניק הוא העורך הראשי של העיתון, וג'ון הזמין אותי לבקר במערכת בערב, כאשר הם יעבדו על העיתון של מחר.

אני קורא את העיתון, The Tech, לעיתים קרובות, וכשהייתי סטודנט קראתי בו אפילו יותר. לכן שמחתי על ההזדמנות להבין איך הוא פועל, הלכתי לבקר.

העיתון יוצא לאור פעמיים בשבוע, בימי שלישי ושישי. הוא מחולק חינם בקמפוס, זמין גם באינטרנט, ואפשר לקבל אותו גם בדואר בתשלום (אני מניח שרק בוגרים והורים חותמים על העיתון). זה עיתון ממש, עם חדשות מהקמפוס ומהעולם (חדשות חיצוניות לקוחות מעיתונים גדולים, בעיקר הניו יורק טיימס), ביקורות, דעות, קריקטורות, וכיסוי נרחב של ספורט, בעיקר של נבחרות וספורטאים שמייצגים את MIT. העיתון יוצא ברציפות מ-1881. יש ב-MIT עוד שני עיתוני סטודנטים, גם הם ותיקים אבל לא עד כדי כך, שיוצאים לאור בתדירויות יותר נמוכות. כדאי לבקר באתר של העיתון כדי להתרשם ממנו, גם מהגרסה המקוונת וגם מגרסת הנייר (שזמינה כקובץ PDF).

כשהגעתי למשרדים של העיתון, בסביבות שבע בערב, מצאתי במערכת את ניק, העורך הראשי, וכמובן עוד כמה סטודנטים שעבדו על העיתון של מחר (אבל ג'ון שהזמין אותי לא היה). הם בדיוק סיימו ארוחת טייק אווי וחזרו לעבודה. ניק הראה לי את המערכת ואת חדר השרתים, שסטודנט עייף ישן בו.

אחר כך הוא הראה לי את התוכנות שהם משתמשים בהן ואת צורת השימוש בהן. הם עורכים את העיתון בתוכנת עימוד נפוצה של Adobe שנקראת InDesign, ועורכים את הטקסט והתמונות בשתי תוכנות אחרות של Adobe. לניהול הקבצים הם משתמשים במערכת ניהול תוכן מסחרית שמתממשקת לתוכנות של Adobe. אבל חלק מהקוד של המערכת הזו פתוח, והם (בעיקר ג'ון) הוסיפו למערכת הזו תכונות נוספות, כמו השוואת גרסאות שונות של מאמר בעריכה. את הגרסה המקוונת של העיתון הם מפיקים אוטומטית מתוך הקבצים שהתוכנות של Adobe שומרות; תוכנה שנכתבה על ידי סטודנטים שפעילים בעיתון מפענת את הקבצים, מעבירה אותם לפורמט ארכיוני שהעיתון משתמש בו, שומרת את הפורמט הזה במסד נתונים, ומפיקה ממסד הנתונים את הגרסה המקוונת של האתר.

העיתון משתמש בעוד תוכנה שנכתבה על ידי סטודנטים, חוץ מהתוכנה שיוצרת את אתר האינטרנט של העיתון. למשל, תוכנה שניק כתב חיברה דפים סרוקים של גליונות ישנים לגליונות שלמים (כל הגליונות של העיתון, יותר מ-125 שנה, מופיעים באתר ואפשר לחפש בהם טקסט).

אחר כך עברנו לשוחח על העיתון באופן יותר כללי. כששאלתי כמה סטודנטים עובדים בעיתון, ניק צחק. זו שאלה שאין לה תשובה. הוא עצמו נמצא שם כל הזמן, אבל כמובן שיש הרבה סטודנטים שפעילים בעיתון, אבל פחות. חלק מתפקדים ככתבים, חלק כעורכים, צלמים, מתכנתים, וחלק עוסקים ביותר מפעילות אחת. (אני מניח שבלי לשרוץ בעיתון כל הזמן בשנתיים הראשונות ללימודים, ניק לא היה מתמנה לעורך ראשי בשנה השלישית ללימודיו.) לעיתון יש הכנסה שנתית של בערך 120 אלף דולר מפרסומות, והוצאות של בערך 100 אלף: בערך חצי על הדפסת העיתון והפצתו בקמפוס, עוד 30 אלף בערך לרשיונות תוכנה, והשאר לציוד וכל מיני. חוץ מהדפסת העיתון והפצתו בקמפוס, העיתון לא משתמש בשום שירותים חיצוניים. כל הפעילות מתנהלת על ידי סטודנטים בהתנדבות: הפעלת המחשבים והשרתים, התכנות, העימוד, ניהול המודעות, הכל. למרות הסכומים הלא קטנים שזורמים בעיתון, העיתון הוא פעילות סטודנטיאלית ולא עסק. במקרה הזה, הפעילות ממש רווחית ולא זקוקה לתמיכה מהמוסד פרט למשרדים, אבל יש פעילויות סטודנטיאליות שהמוסד תומך בהם כספית.

בעיני זה היה מקסים לראות את האנרגיה והשאיפה למקצוענות. גם העובדה שבחור כמו ניק, שלומד מדעי המחשב ובעוד שנה וקצת יהיה מהנדס תוכנה, יכול לחוות במהלך הלימודים עריכה של עיתון, משמעותית בעיני. לא רק כהתנסות קצרה או חד פעמית, אלא כפעילות מתמשכת במהלך שלוש או ארבע שנים, ותוך כדי אחריות שהעיתון אכן יגיע לבית הדפוס בשתיים בלילה פעמיים בשבוע. העובדה שהפעילות הזו היא חלק ממסורת ארוכה מסייעת מאוד לייצר מסגרת אפקטיבית ולתת משמעות להשקעה של הסטודנטים. זה לא אומר שסטודנטים לא פעילים במסגרות יותר צעירות (למשל, ארגון הסטודנטים הישראלים צעיר אבל פעיל מאוד השנה), אבל ההמשכיות מועילה.

למיטב ידיעתי, באוניברסיטת תל-אביב אין שום דבר דומה. יש עיתון סטודנטים, "תזה", אבל יוצא לאור רק כמה פעמים בשנה, אין לו אתר אינטרנט, ואני לא חושב שהוא מופק במלואו על ידי סטודנטים, אלא רק התוכן מופק על ידי סטודנטים. גם אתר האינטרנט של אגודת הסטודנטים עצמו נבנה על ידי חברה מסחרית, לא על ידי הסטודנטים עצמם. זה חבל.

באופן יותר כללי, בארץ החוויה של לימודים באוניברסיטה היא לא חוויה טוטאלית כמו בארצות אחרות. אני לא חושב שיש איזושהי פעילות סטודנטיאלית שמושכת סטודטים לרמת פעילות כמו זו של עורכים ב-The Tech, שעובדים על העיתון עד שתיים בלילה פעמיים בשבוע (ולפעמים הרבה מעבר לזה). כמובן שאפשר למצוא לזה סיבות, והסבירות ביותר הן שבארץ אנרגיית הנעורים הזו מפעילה בדרך כלל דברים אחרים (את הצבא), ושחלק גדול מהסטודנטים עובדים, בעוד שבמוסדות כמו MIT הסטודנטים ככלל לא עובדים, ולכן יש להם יותר פנאי שאת חלקו הם מפנים לפעילויות סטודנטיאליות.

אבל הסיבות הללו לא מסבירות את ההבדלים בין תל-אביב ל-MIT באופן מלא, ואני מקווה שאולי פעילות הסטודנטים בתל-אביב תגדל משמעותית. ראשית, יש באוניברסיטאות בארץ אוכלוסיה לא קטנה של עתודאים ועתודאיות, שיש להם בדיוק את אותה אנרגית נעורים כמו לסטודנטים ב-MIT, והם בני 18-21 ולא בני 21-24. שנית, ייתכן מאוד שגם בארץ יש אוכלוסית סטודנטים משמעותית שיכולה לשרוד כלכלית בלי לעבוד במהלך הלימודים; גם בארצות הברית הלימודים יקרים (הרבה יותר מאשר בארץ) והחיים בקמפוס יקרים. אבל סטודנטים רבים מוכנים לקחת הלוואות ומשפחות רבות תומכות בבנים ובנות לומדים בהיקף גדול כדי שהלומדים לא יצטרכו לעבוד. גם טיולים ממושכים בדרום אסיה או דרום אמריקה, לפני, אחרי, או במהלך הלימודים מראים שיש לסטודנטים ישראליים רבים משאבים שהם יכולים, אם רצו בכך, להפנות ליצירת יותר פנאי.

אמנם בארץ הצבא מספק לחלק מהצעירים חוויות משמעותיות שאינן קשורות בקריירה העתידית שלהם. אבל לפעילות סטודנטיאלית כמו בקמפוס אמריקאי יש יתרונות גדולים על החוויות הצבאיות של צעירים בארץ. ראשית, החוויה היא של פעילות אזרחית ולא צבאית. שנית, החוויה היא בסביבה לא היררכית. בעיתון של MIT יש היררכיה פנימית מסויימת, כמו בכל ארגון אפקטיבי, אבל אין היררכיה חיצונית. אין אף "מבוגר" שאינו סטודנט שאחראי על העיתון; הפעילות שייכת לגמרי לסטודנטים. אבל ההבדל החשוב ביותר הוא שבקמפוס האמריקאי הסטודנט בוחר במה לעסוק (אם בכלל). ניק בחר לכתוב ולערוך ולתכנת בעיתון, אבל הוא גם יכול היה לבחור לשחק ולביים בקבוצת תיאטרון (גם בלי ללמוד בחוג לתיאטרון), או לנגן בתזמורת, או להשתתף בנבחרת פוטבול. כמובן שהוא היה צריך להפגין יכולות מתאימות לכל פעילות, אבל בשום מקרה לא דרושה יכולת מקצוענית ממש, רק יכולת סבירה ורצון להשתתף.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  ביום 25 באפריל 2008 בשעה 20:31

    אני חושב שחלק מזה קשור שהלימודים לתואר הראשון בארץ יותר קשים ויותר תובעניים ולכן יש להם פחות זמן לעיסוקים שיש באוניברסיטאות אמריקאיות. קשה לי לחשוב איך שריצה יומיומית במערכת העיתון לא תשפיע על הלימודים שלך. גם העובדה שישראלים רבים עובדים במשרה מלאה ואילו רוב האמריקאים חיים בצורה זו או אחרת מהלוואות או מילגות בוודאי תורמת. עוד נקודה חשובה זה שרבים מהסטודנטים האמריקאים גרים במעונות בקמפוס או בקירבה שלו. בארץ, חוץ מאוניברסיטת בן גוריון, אין ממש ערים אוניברסיטאיות שבהן החיים סובבים סביב האוניברסיטה. גם העובדה שרוב הסטודנטים מבוגרים יותר, חלקם בעלי משפחות בוודאי משפיעה.

    אגב, אצלנו יוצא עיתון כל יום שכולל 12-16 עמודים ושמנוהל לחלוטין על ידי סטודנטים ובמתכונת דומה לזה שתיארת.

  • סיון  ביום 25 באפריל 2008 בשעה 20:47

    גיל, ברור שיש הרבה הבדלים, אבל אתה טועה בכמה דברים. ראשית, לפחות ב-MIT לימודי התואר הראשון לא יותר קלים מאשר בארץ. שנית, למרות שאתה צודק בכך שרוב הסטודנטים בארץ יותר מבוגרים מסטודנטים בחו"ל, זה עדיין לא מסביר למה עתודאים ועתודאיות לא יותר פעילים בקמפוס; הם בדיוק באותו מצב כמו עמיתיהם בחו"ל. שלישית, אני לא מבין למה אתה מודאג מההשפעה של עריכת עיתון על ההישגים של הסטודנט, אבל לא מכך שהוא עובד (ולדעתך רבים במשרה מלאה). אפשר גם בארץ.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 25 באפריל 2008 בשעה 21:56

    ב-MIT דווקא קשים ותובעניים יותר מאלו שבארץ.
    יכול להיות שזה קשור יותר לעובדה שבחו"ל סטודנטים חיים במעונות משותפים רחוק מהבית?

    גיל טועה הרבה והוא עושה זאת בביטחון שלרוב לא מאפיין גם אנשים צודקים. זה לא חדש…

  • גיל  ביום 25 באפריל 2008 בשעה 23:29

    בארה"ב. ועובדה, גם שם אתה מספר שמוציאים עיתון רק פעמיים בשבוע. קצת קשה להוציא עיתון יומי וללמוד במערכת לימודים מלאה.
    אני בהחלט חושב שיש השפעה גם לעבודה מלאה על ההישגים של הסטודנטים. הנקודה המרכזית היא שממוצע, הסטודנט הישראלי לתואר ראשון טוב יותר מהאמריקאי ויותר מחויב ללימודים. בארה"ב, אצל חלק גדול מהסטודנטים לתואר הראשון הלימודים הם לא בהכרח הדבר המרכזי אלא כל מה שמסביב.

    לגבי העתודאים והעתודאיות, הם מהווין מיעוט קטן וככזה ההשפעה שלהם קטנה. מכיוון שיש פערים ביניהם לבין הסטודנטים המבוגרים יותר מבחינת ניסיון חיים, קצת קשה לבקש שמהם תבוא המהפיכה.

  • cs@hbs  ביום 25 באפריל 2008 בשעה 23:48

    פוסט מעניין (כמו הקודמים). בתור סטודנטית ישראלית ב-HBS – Harvard Business School – אני בהחלט מבינה על מה אתה מדבר ושותפה להתפעלות שלך. ב-HBS כל סטודנט מעורב במספר עצום של פעילויות – החל ממועדוני ספורט למיניהם, עבור דרך מועדונים "מקצועיים" (VC, PE, Finance) ועד למועדון חובבי היין. והמצב די דומה בשאר בתיה"ס למנהל עסקים כאן.
    אבל אם להמשיך את הניתוח שלך, סיון, ממה שהבנתי מחברי האמריקאים, התופעה התרבותית הזו מתחילה עוד בתיכון. תלמידי תיכון בארה"ב מרגישים כמעט מחוייבים לעסוק במספר פעילויות חברתיות שונות (ספורט, מוסיקה וכו') וגם בפעילויות למען הקהילה (ארגוני התנדבות שונים). כמובן שחלק מזה נעשה בשביל הכיף, אבל חלק מזה הוא גם נדבך חשוב בהכנה שלהם לתהליך הקבלה התחרותי לאוניברסיטאות – ששמות דגש על פעילויות "חוץ לימודיות" (extracurricular), שוב בניגוד לישראל, בה הדבר היחיד שבודקות האוניברסיטאות הוא ציוני הפסיכומטרי והבגרויות.
    אם נסתכל על השורשים של ההבדל הזה, לדעתי הם נעוצים בעובדה שבישראל ה-civil society מפותחת הרבה פחות מבארה"ב – אין בכלל מה להשוות את הפעילות החברתית, הספורטיבית וההתנדבותית בארה"ב לישראל (מבחינה יחסית, כמובן, ולא רק אבסולוטית).
    אני חיה בארה"ב רק חצי שנה ולכן עדיין קשה לי לשפוט איפה "יותר טוב". אבל אני בהחלט רואה יתרונות שיש במודל האמריקאי – אע"פ שהוא לא מושלם, כמובן.

  • רני  ביום 26 באפריל 2008 בשעה 01:06

    עשיתי שלושה תארים בארה"ב אחרי שירות צבאי בארץ ועוד קצת זמן בארץ פה ושם.
    אני עובד בארץ במוסד מדעי ומשמש כמרצה מבחוץ בכמה אוניברסיטאות ומדריך משותף לתארים מתקדמים
    אני שומר על קשרים מדעיים ומפרסם הן במדעים מדויקים והן במדעי הרוח. בהחלט לא ברמה של ניצר וסיינס אבל ברמה סבירה.
    הלימודים בארץ בכל השטחים אינם קשים או יסודים או לוקחים זמן יותר מבארה"ב. להוציא את התואר השלישי שבארץ, מסיבות לא מובנות לי, באמת לוקח זמן רב מידי וזה נזק ליחיד ולציבור ולקהילה המדעית בכלל. אבל בטלנים יש בכל מקום.
    בהיותי בארה"ב השתתפתי הרבה, בניגוד לרוב הישראלים שהכרתי שם, בפעילויות חוץ לימודיות שונות ומשונות, החל מהלל וכלה בחוגי סטודנטים זרים, חוגי טיפוס ושייט ועוד. כולל פעילויות משרדיות וארגוניות. לדעתי זה היה כדאי והיה במידה מרובה הכנה לחיים והכרת ארה"ב.
    מומלץ לכל סטודנט ישראלי בארה"ב לעשות זאת מיד עם בואו לאוניברסיטה זה בודאי יעזור לאנגלית ולקשרים חברתיים. אפשר אפילו למצוא חברים וחברות לכל החיים. גם בשביל זה הולכים בארה"ב לאוניברסיטה.
    באופן כללי כרגע מכל בחינה כולל יחס מרצים/סטודנטים הזדקנות מרצים והתישנותם, קורסי מעבדות ספריות וכ"ו המערכת האקדמאית הישראלית בפיגור הולך וגובר אחרי ארה"ב אני מדבר על אוניברסיטאות "מענק האדמה" ואוניברסיטאות במרכז לאו דווקא ליגת הקיסוס. אחרי אבע שנים באוניברסיטה אמריקאית טכנית טובה, לא מצוינת!, יודעים יותר מבהרבה מוסדות אקדמאים בישראל.
    הלוואי והסטודנטים בארץ היו מגלים פעילות לא לימודית כבארצות הברית ולמרות שאני מודע לבעיתיות של ארה"ב [ שכרות למשל ] יש מה ללמוד

  • אבשלום ביצ'קוב  ביום 26 באפריל 2008 בשעה 11:11

    אני מקווה שברור לך שפעילות הזאת שמורה לתלמידים עשירים באונברסיטאות יוקרתיות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 באפריל 2008 בשעה 16:19

    מאיפה הבאת את הנתון שכאילו בממוצע הסטודנט הישראלי טוב יותר מהאמריקאי?

    זו דוגמה נהדרת לביטחון מעורר השתאות שמבוסס על כלום (או שלפחות אינך טורח להראות שהוא לא מבוסס על כלום). יש אנשים שזה מספיק להם כדי להשתכנע, ויש כאלה שצריכים עובדות והגיון.

  • גיא  ביום 26 באפריל 2008 בשעה 17:54

    הבחנה מרתקת. זו גם הסיבה, לדעתי, שהטענות שמעלים הסטודנטים בדיון על עתיד ההשכלה הגבוהה בנוגע לשכר הלימוד, או לפחות בנוגע לרצון של רובם להתפנות ללימודים, מעוררים אצלי ספקות. אני בספק אם הסטודנט הישראלי הממוצע (בוודאי במדעי הרוח והחברה) באמת רוצה להפנות את כל זמנו ומשאביו ללימודים.

  • cs@hbs  ביום 26 באפריל 2008 בשעה 18:33

    אני לא מסכימה איתך – ראה את התגובה של רני מעליך לגבי האוניברסיטה שלו, שנשמעת טובה אבל לא בהכרח "יוקרתית". ובנוסף, אחוז ניכר (אולי אפילו רוב) הסטודנטים שלומדים היום באוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב הם לא "עשירים" – כמו שציין סיון, רובם משלמים את שכר הלימוד שלהם בעזרת מלגות והרבה הלוואות.
    כך שלדעתי הפעילויות האלו הן הרבה יותר נרחבות בארה"ב ומבוססות על ההבדלים שציינתי בתגובה הראשונה שלי.

  • קשת  ביום 27 באפריל 2008 בשעה 08:37

    אני עכשיו דוקטורנטית בתל אביב, אבל אני מנסה לחזור לזמן שהייתי סטודנטית לתואר ראשון, והאמת, הדבר האחרון שעניין אותי הן פעילויות במסגרת האוניברסיטה. אחרי שירות צבאי, טיול של חצי שנה ועבודה של כמה חודשים בניו יורק, חיי היו מספקים, מלאים ומעניינים מחוץ לאוניברסיטה. הרעיון להיות חלק מפעילויות ספורטיביות/"תיכוניות" עם סטודנטים שאני לא מכירה, נראה לי ממש לא מושך.
    אני חושבת שזה שהסטודנטים האמריקאים הם צעירים יותר, וזו להם הפעם הראשונה מחוץ לבית לבד ובמקום בו הם לא מכירים אף אחד, מניעה אותם להשתתף בפעילויות בהן הם יכולים להכיר אחרים ולהיות שייכים למסגרת כל שהיא.
    תחושת השייכות והמעגל החברתי של סטודנטים ישראלים שונה בתכלית. זו לא הפעם הראשונה שהם יוצאים מהבית, לכולם יש חברים מתקופות אחרות הלומדים באותה אוניברסיטה, או חיים בקרבת מקום (אני חושבת שבן גוריון שונה קצת, ולכן שם יש יותר חיים "סטודנטיאלים").
    החיפוש אחר שייכות אינו בולט כמו אצל סטודנט אמריקאי בן 18, שמגיע לבד למקום שיכול להיות רחוק שעות טיסה מהסביבה המוכרת לו. מה יותר טבעי, מאשר לחפש מסגרות שימלאו לואת הזמן של אחרי הלימודים, ויאפשרו לו להכיר אנשים שמתענינים בדברים דומים?
    גם נושא ההלואות שונה מאוד בארה"ב. ישנן הלוואות מצויינות שלא מכבידות על הכיס לאחר הלימודים (אמא שלי למדה בניו יורק את התואר הראשון, וסבא שלי שילם את הלימודים היקרים במשך 30 שנה, אך בסכום של 30$ לחודש).
    בנוסף, באוניברסיטאות יוקרתיות, גם אם הסטודנט לוקח הלוואה משמעותית, היכולת שלו להרוויח משכורת שמנה אחרי סיום אוניברסיטה כמו אמ אי טי או אחרות ברמה הזו, הוא ברור ודיי בטוח. זו אחת הסיבות ללמוד במקומות כאלו. אפשרויות התעסוקה ומשכורת טובה מובטחת לבוגרים של אוניברסיטאות כאלו (ואם הלכת לאוניברסיטה פחות טובה השייכת המדינה ממנה אתה מגיע, אתה לא נדרש לשכר לימוד גדול. אני לא בטוחה אגב, שבקולג'ים הלא ממש טובים, שהסטודנטים מגיעים מהאיזור, ההשתתפות בפעילויות החוץ-לימודיות היא באותו קנה המידה של אם אי טי לדוגמא).
    חזרה לעניין ההלואות, זה ממש, אבל ממש לא המצב בישראל. בארץ, הלואה כזו היא משהו שלא כדאי להתחייב אליו. הלוואות הם משהו שאף סטודנט לא יקח על עצמו, כי במרבית המקרים לא מבטיחים לך עבודה בכלום,ואחרי הלימודים (בעיקר במקצועות הרוח והחברה), אתה חוזר לעבודות מזדמנות שבקושי מממנות שכר דירה ואוכל…

    אוי זה ארוך, מצטערת.

  • אביעד  ביום 27 באפריל 2008 בשעה 12:57

    יש עיתון סטודנטים נוסף החל משנה שעברה באוניברסיטת תל אביב.
    מוציא אותו תא הסטודנטים סולידריות (שאף הייתי חבר בו לתקופה קצרה)
    להלן קישור לבלוג שלו
    http://part7.wordpress.com/
    הוא פחות ממוסד, ועם אג'נדה פוליטית. אבל הרבה יותר עיתון סטודנטים מאשר "תזה", בלי ספק.

  • דולי  ביום 28 באפריל 2008 בשעה 12:27

    אני סטודנטית למדעי הרוח שלא יכולה לגור אצל ההורים (אין אף אוניברסיטה במרחק סביר מההורים שלי), ולמרות שחלק מהלימודים שלי ממומנים ע"י מלגה אני נאלצת לעבוד בשתי עבודות כדי לשלם את שאר השכ"ל ולהתקיים. אין סיכוי שאקח הלוואה כי אף אחד לא מבטיח לי יכולת החזר בתור בוגרת מדעי הרוח, מה גם שאני מתכוונת לעשות תואר שני ומשכורות המתרגלים כאן הן בדיחה. הסיפור שלי הוא לא ייחודי, רוב הסטודנטים בארץ נאלצים לעבוד כדי לשלם שכ"ל ולקיים את עצמם, ובדר"כ לא נשאר להם המון זמן ללמוד, אז גם לקיים חיי קמפוס סוערים? בעייתי.

  • סיון  ביום 29 באפריל 2008 בשעה 01:15

    בקשר לעבודה במהלך הלימודים: אני כמובן לא מתיימר לומר שכל סטודנט בארץ יכול ללמוד בלי לעבוד במקביל. אבל אני חושב שלהרבה סטודנטים ולהרבה משפחות של סטודנטים לא יזיק לעצור ולחשוב האם הם באמת מוכרחים לעבוד, או שהם יכולים להסתדר בלי לעבוד, אולי עם קצת יותר תמיכה מהמשפחה. ברור שלא כולם יכולים, אבל אני חושב שיש די הרבה שיגלו שהם יכולים בלי לעבוד.

    התחושה שלי היא שיש בארץ רבים שלפנאי ללימודים (ולפעילויות נוספות בזמן הלימודים) אין בעיניהם ערך גבוה, אבל לטיולים או רכבים גדולים יש ערך. בעיני זה חבל.

    שנית, גם כאשר נוצר לאנשים פנאי, יש כל מיני דרכים לנצל אותו, והייתי שמח לראות יותר פעילות של סטודנטים, בייחוד פעילות שאינה חלק מאיזושהי היררכיה חיצונית שיש לה אינטרס בפעילות (כמו פעילות מפלגתית בקמפוס, שאין בה שום פסול אבל היא מופעלת במידה מסויימת על ידי ארגונים חיצוניים).

    אבל אני מסכים עם קשת שתהליך הסוציאליזציה וההתבגרות בארץ שונה מאשר בארה"ב, בעיקר בגלל הצבא, ולכן לסטודנטים יש פחות צורך בהרגשת שייכות באוניברסיטה.

    (הערת שוליים ל-cs@hbs: הסיבות לפעילויות המגוונות של תלמידי תיכון בארה"ב נעוצות בחלקן במדיניות הקבלה של האוניברסיטאות, כפי שציינת, אבל למדיניות הזו יש שורשים מאוד משונים; פוסט קודם שלי "הרווארד והבעיה היהודית" מתאר את השורשים הללו.(

  • גיל  ביום 29 באפריל 2008 בשעה 05:09

    הרבה סטודנטים בארץ מרגישים שמגיע להם ללמוד בזול. הם לא רואים בלימודים ובשכר לימוד כשהשקעה לטווח ארוך ולכן כל הזמן יש את השביתות האינסופיות על הורדת שכר לימוד. שכר לימוד בארץ נמוך אבסולוטית, רק שבלי מערכת התמיכה שמסביב הוא נראה גבוה. לסטודנטים אמריקאים ברור שהם יכנסו לחובות אבל הם יודעים שזה לא ממש נורא כי הם יוכלו להחזיר אותם במשך הרבה מאוד שנים. בארץ כמעט ולא לוקחים הלוואות כי הן ממש גרועות לסטודנטים.

    נקודה נוספת היא שבתחילת ואמצע שנות ה-20, הסטודנטים הישראלים כבר גיבשו לעצמם חברויות ואין להם צורך גדול בחברים חדשים. הם כמובן יכירו אנשים חדשים בקמפוס אבל זו רק תוספת עבורם. לסטודנטים אמריקאים רבים אין ברירה אלא להכיר אנשים אחרים בקולג' כי ברוב המקרים מדובר במקום רחוק מהבית והפעילויות בקמפוס עוזרות לכך.

    ונקודה אחרונה: התשתיות המבניות בארץ לא מזמינות פעילויות חוץ אוניברסיטאות. רוב האוניברסיטאות די מכוערות, אין כמעט שטחים פתוחים שאפשר לקיים פעילויות כאלו (אני אפילו לא מדבר על איצטדיונים). אני חושב שאם האוניברסיטה הייתה מעוניינת לעודד פעילויות כאלו היא קודם צריכה להקצות משאבים ומקומות לכך ואז אולי הסטודנטים יפעלו.

  • סיון  ביום 29 באפריל 2008 בשעה 19:27

    אני מסכים עם רוב מה שגיל כתב, אבל לא שהאוניברסיטאות בארץ מכוערות ולא שהאוניברסיטאות אשמות באי הקצאת משאבים ומקום.

    לטעמי, אוניברסיטת תל-אביב לפחות מקסימה. לא כל פינה ובניין, אבל באופן כללי החזות של האוניברסיטה נעימה מאוד. גם באוניברסיטה העברית, בטכניון, באוניברסיטת חיפה, ובמכון וייצמן יש מקומות מקסימים. לא הייתי מאשים את האוניברסיטאות בארץ בכיעור.

    לגבי הקצאת משאבים ומקום, אין לי הרבה מידע, אבל המידע שיש לי לא תומך בראיה של גיל. לפני זמן מה בית הספר למדעי המחשב הזמין את תלמידי בית הספר להקים לעצמם חדר שרתים, שיספקו שירותים ככל העולה על דעת הסטודנטים (שירותים לא מסחריים). בית הספר הסכים לספק מקום פיזי, מחשבים, ותשתית תקשורת. לא היו קונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: