בסמסטר הזה הייתי צריך לטפל בכמה מקרים של סטודנטים שהעתיקו תרגילים. אני מלמד קורס באלגוריתמים ב-MIT, והמטלות בקורס כוללות כתיבת תוכנה (בנוסף לפתרון בעיות תיאורטיות). את התוכנות שהתלמידים מגישים אנחנו משווים אחת לשניה באמצעות תוכנה מיוחדת לכך, MOSS. התוכנה הזו זמינה חינם למרצים דרך האינטרנט. התוכנה טובה מאוד בגילוי העתקות. היא מצביעה על זוגות פתרונות דומים ומדרגת את הזוגות לפי רמת הדמיון. אפשר לומר לה להתעלם מקטעי תוכנה מסויימים (למשל, אם התוכנה שהתלמידים מגישים כוללת קטעי קוד שניתנים להם כחלק מהתרגיל). אנחנו (כלומר המתרגלים והמתרגלות בקורס, לא אני) מזינים לתוכנה לא רק את הפתרונות שהתלמידים הגישו, אלא גם פתרונות שחולקו לסטודנטים בסמסטרים קודמים אם יש כאלה, ולפעמים גם פתרונות שתלמידים הגישו בסמסטרים קודמים. זה מאפשר למצוא לא רק סטודנטים שהעתיקו מסטודנטים אחרים שלומדים איתם, או שפתרו ביחד תרגיל שהיה מיועד להיפתר על ידי כל תלמיד לחוד, אלא גם העתקות מפתרונות ישנים.
זה הקורס השלישי שאני מלמד ב-MIT שבו נעשה שימוש ב-MOSS. בכל הקורסים הללו הכלי מצא העתקות שחלק מהן גררו הליך משמעתי. באף אחד מהקורסים הללו לא מצאנו העתקות של פתרונות של תרגילים תיאורתיים. אני מניח שהיא העתקות כאלה, משום שאין סיבה הגיונית שתלמידים יעתיקו פתרונות לתרגיל אחד אבל לא לאחר. אבל לא מצאנו אותן כי קשה למצוא אותן מקריאה של פתרונות, בייחוד משום שהתרגילים בקורסים הללו נבדקו על ידי מספר מתרגלים, כך שהעתקות יכולות להתגלות רק אם אותו מתרגל בודק את התרגילים הדומים.
בקורסים שלימדתי באוניברסיטת תל-אביב בודקי תרגילים כן מצאו העתקות. למיטב זכרוני זה היה בזכות העובדה שבודק אחד או שניים בדקו את התרגילים של כל הסטודנטים.
גם בקורסים שלימדתי בתל-אביב וגם בקורסים שלימדתי ב-MIT התלמידים קיבלו הוראות בכתב לגבי איך הם אמורים לפתור תרגילים, לפחות בחלק מהמקרים, אין ספק שהתלמידים שהעתיקו ידעו שהם מפרים את הוראות הקורס. לפעמים יש גם מקרים שהם בתחום האפור והתלמיד/ה טוען שהוא פירש לא נכון את הוראות הקורס; מקרים כאלה לא גוררים הליך משמעותי. זה קרה בשני הסמסטרים האחרונים משום שהוראות הקורס (שלא אני כתבתי) מרשות שיתוף פעולה מסויים בין סטודנטים, אבל לא שיתוף פעולה בכתיבת תוכנה. הוראות מסובכות כמו אלה (הניסוח המלא די ארוך) נוטות ליצור תחום אפור שסטודנטים נכנסים אליו בטעות.
בעיני, העובדה שבכל הסמסטרים שהשתמשנו ב-MOSS מצאנו העתקות מלמדת שזה קורה כמעט בכל קורס רב משתתפים. מצאתי העתקות גם בתל-אביב וגם ב-MIT.
איך מטפלים בהעתקות? במקרים קלים שבהם לא יתכן שהתלמיד לא הבין את ההוראות, אני לפעמים רק מזהיר את התלמיד ומבקש שיקפיד על ההוראות. לעיתים קרובות אני גם נותן לתלמיד ציון חלקי בלבד על תרגיל שלא הוכן כהלכה (למשל, אם שני תלמידים עבדו ביחד על תרגיל שהיו אמורים לפתור לבד). בהרבה מקרים אני נפגש עם התלמידים הללו ומדבר איתם. כאשר אני מדבר איתם, אני שואל אותם איך הכינו את התרגיל. לפעמים תלמידים מודים שפתרו את התרגיל ביחד; לפעמים הם מודים שאחד מהם נתן לאחר פתרון; ולפעמים הם משקרים. כאשר אני בטוח שתלמיד משקר או שהוא עבר על הוראות הקורס ביודעין, אני נוקט בצעדים יותר משמעותיים.
ב-MIT יש מנגנון דיווח ותלונה די אפקטיבי. במקרים שטיפלתי בהם משמעתית, כתבתי מכתב למשרד שאחראי על ועדת המשמעת. המכתב מתאר את פרטי המקרה ומציע דרך פעולה. דרך הפעולה התקיפה ביותר היא העברת הטיפול לועדת משמעת, שמסתיימת לעיתים קרובות בהשעייה זמנית של התלמיד. דרך פעולה יותר עדינה, שבה נקטתי עד כה, היא לבקש להשאיר את המכתב בתיק של התלמיד בלי להעביר אותו מייד לועדת משמעת. זה סוג של טיפול "על תנאי". אם אין עוד תלונות על התלמיד, למכתב הזה אין משמעות. אבל אם יש עוד תלונה, כל התיק עובר לועדת משמעת, כולל המכתב הראשון.
המנגנון הזה הוא אפקטיבי כי הוא מייצר רישום על האירוע בלי השפעה מיידית על התלמיד. לעובדה שאין למכתב השפעה מיידית יש יתרון על גבי תלונה שעוברת מייד לועדת משמעת שעשויה להעניש את התלמיד. היתרון הוא שיש פחות היסוסים האם לשלוח מכתב כזה. אני שולח מכתב כזה בידיעה שאני עוזר לשמור על היושרה האקדמית במוסד, אבל בלי להעניש את התלמיד. השמירה על היושרה מתבטאת גם בהרתעת התלמיד מהעתקה נוספת וגם בכך שהוא עוזר למוסד לגבש תמונת מצב לגבי העתקות. כאשר כל דיווח על העתקות מתבטא בענישה מיידית, יש פחות דיווחים ותמונת המצב פחות מדוייקת.
הסמסטר כתבתי כבר שני מכתבים כאלה. שני המכתבים נבעו מהעתקות מפתרון שחולק לסטודנטים בסמסטר קודם, ובשני המקרים ההעתקה כללה הערות (קטעים בתוכנה שמיועדים להיקרא על ידי תוכניתנים אחרים, לא על ידי המחשב), כך שלא היה ספק שהפתרון היה מועתק ולא היה ספק מהיכן הוא הועתק. שני התלמידים שהעתיקו שיקרו כאשר שאלתי אותם איך פתרו את התרגיל. כמובן שיש לי פחות רתיעה מצעדים משמעותיים כאשר תלמיד משקר מאשר כאשר הוא משתף פעולה, אם כי בשני המקרים הללו היה מקום לצעד משמעתי בכל מקרה.
באוניברסיטת תל-אביב טיפלתי בהעתקות בדרך שונה. בפעם הראשונה שבודק תרגילים גילה העתקה חמורה בקורס שלימדתי, התקשרתי לקובלת של האוניברסיטה. הקובלת היא מעין עורכת דין שמייצגת את ה-"תביעה" בוועדת משמעת. היא הסבירה לי שצעדים משמעתיים אינם כל כך אפקטיביים באוניברסיטת תל-אביב, משום שהם מתבררים בהליך כמעט שיפוטי, עם עורכי דין (או סטודנטים למשפטים) שמייצגים את שני הצדדים, ושאורך זמן רב, לפעמים שנה או שנתיים. עד שועדת משמעת מחליטה על מקרה של העתקה, התלמיד הוא בחזקת זכאי ויכול לסיים בינתיים את התואר. אני חושב שהיא סברה שההליך הזה ראוי במקרים מסויימים, אבל לא בהעתקות של תרגילים.
היא הציעה לי לנקוט בדרך אחרת. אם הוראות הקורס אסרו על פתרון התרגיל בצורה שהתלמיד פתר אותו (למשל בזוג במקום לבד), ואם התרגיל הוא מטלת חובה בקורס, אז התלמיד לא עמד בחובות הקורס. הוא לא יקבל ציון בקורס, אלא רק סימון שלא עמד בחובות. אם מדובר בקורס חובה, הוא צריך כמובן לחזור עליו. החלטה שתלמיד לא עמד בחובות הקורס אינה נחשבת ענישה אלא הערכה אקדמית ולכן אפשר לנקוט בדרך הזו ללא פניה לועדת משמעת. בכל המקרים שנקטתי בדרך הזו אמרתי לתלמיד שלדעתי הוא לא פתר את התרגיל בצורה שהוראות הקורס דורשות, אבל שאם הוא חושב אחרת אני אתן לו ציון בקורס אבל גם אגיש תלונה לועדת משמעת. כלומר הצעתי לתלמיד לבחור בין אי-מעבר של הקורס ללא בירור משפטי של העובדות לבין בירור משפטי שאולי יהיו לו תוצאות יותר חמורות. אי מעבר של קורס אינו מהווה כשלון בגליון הציונים, כך שבאמת אין כאן ענישה, ועד כה אף תלמיד לא ביקש שאגיש נגדו תלונה.
לדרך הטיפול הזו יש דימיון למכתבים ב-MIT, במובן ששתיהן מאפשרות תגובה שהיא די משמעותית מבחינת התלמיד, אבל משמעותית עד כדי כך שהמרצה יהסס מאוד האם לנקוט בהן. ההבדל העיקרי הוא שהמכתבים ב-MIT מגיעים למשרד מרכזי שמקבל מהם תמונה כוללת על בעיית ההעתקות במוסד ואילו דרך הטיפול שהוצעה לי בתל-אביב אינה מייצרת תמונה כזו.
למיטב זיכרוני אוניברסיטת תל-אביב שיפצה קצת את תקנון המשמעת, ועכשיו יש דרך ביניים לטיפול בהעתקות, דרך ועדות משמעת בפקולטות השונות. אין לי נסיון עם המנגנון הזה.
למרות שמצער אותי לגלות העתקות, אני מבין שהן חלק בלתי נפרד מסביבה חינוכית איכותית. סטודנטים מעתיקים כי הם בלחץ, חשש שיכשלו בקורס או יקבלו ציון נמוך. הלחץ כשלעצמו הוא טוב: הוא גורם לרוב המכריע של הסטודנטים ללמוד. בסביבה לימודית שאין בה שום לחץ, חלק גדול מהסטודנטים לא יגיע להשגים גבוהים (חלק אולי ילמד גם בלי לחץ, אבל רבים לא ילמדו הרבה). רוב הסטודנטים מתמודדים עם לחץ בדרכים פרודוקטיביות ולגיטימיות (ללמוד יותר, לקחת פסק זמן ולהירגע, לפנות יותר זמן ללימודים), אבל חלק מתמודדים עם הלחץ בדרכים לא פרודוקטיביות ו/או לא לגיטימיות, כמו העתקה. יש עוד סוגים של לחצים בחיים, חלק גדול מהם בלתי נמנע, ובכל קבוצה גדולה יש בודדים שמתמודדים עם הלחץ בדרך לא ראויה. כך שרמה מסויימת של העתקות היא כמעט צפויה; היא מעידה שהקורס תובעני, ושחלק מהתלמידים בו מתמודדים עם הלחץ בדרך לא ראויה, כנראה כפי שאותם אנשים מתמודדים עם סוגים אחרים של לחצים.
למרות שכמעט בכל קורס גדול (ותובעני) יש סטודנטים שמעתיקים, לא צריך להשלים עם העתקות. צריך להיאבק בהן. המאבק בהעתקות והטיפול בהן כשהן מתגלות יוצר סביבה לימודים יותר הוגנת עבור הרוב שאינו מעתיק, ותגובה מרתיעה להעתקות עוזרת לסטודנטים לבחור בדרך יותר לגיטימית להתמודד עם הלחץ שהם נתונים בו.
החיים באקדמיה 