בסתיו 1972, לפני 50 שנה, סטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטת תל אביב יכלו בפעם הראשונה לבחור במדעי המחשב כמסלול לימודים. זה היה אז אחד המסלולים במסגרת התואר במתמטיקה. השנה אנחנו מציינים את יובל החמישים ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, ובפרט נציין את שנת היובל באירוע חגיגי בסוף דצמבר. הפוסט הזה מספר קצת על איך הכל התחיל ואיך הגענו משם לכאן.
אוניברסיטת תל אביב הוקמה על ידי איחוד של כמה מכונים, והידיעון שיצא בקייץ 1956 (ידיעות תשט"ז) עדיין יצא תחת הכותרת "ידיעון המכונים האוניברסיטאיים" בתל אביב. בידיעון הזה כל מדעי הטבע, כולל מתמטיקה, נלמדו כתואר אחד שהסטודנטים שלומדים אותו נחשפים לכל התחומים של מדעי הטבע. שנה לאחר מכן כבר הופיע בידיעון מגמה נפרדת למתמטיקה שימושית, שבהמשך הפכה למגמה למתמטיקה בכלל.
תכנות ואנליזה נומרית אפשר היה ללמוד במסגרת המגמה למתמטיקה מאמצע שנות ה-60. למשל, בתשכ"ו ד"ר פלביאן אברמוביץ' לימד את הקורס "תכנות למחשבים". גם אני זכיתי ללמוד אצלנו, אמנם קורס במתמטיקה, בסוף שנות ה-80. שיינהיים ושיף לימדו אנליזה נומרית.
בתחילת שנות ה-70 המגמה למתמטיקה החליטה כנראה להתרחב לתחום מדעי המחשב, ובידיעון של תשפ"א מופיעים חברי סגל בתחום, אורחים ממוסדות אחרים, כנראה בשבתון: פרופ' שמעון אבן ממכון וייצמן (עבר אחר כך לטכניון), פרופ' צבי כוכבי מהטכניון, וד"ר אמיר פנואלי ממכון וייצמן. פנואלי הצטרף בהמשך לאוניברסיטת תל אביב כחבר סגל, אחר כך חזר למכון וייצמן, וקיבל את פרס טיורינג על מחקר שעשה במהלך כהונתו כחבר סגל בתל אביב. באותו ידיעון גם מצויין:
"במסגרת מקצועות הבחירה ניתנת לתלמיד אפשרות לבחור מתוך חמישה מקצועות במדעי המחשב, אך מסלול לימודים בשטח זה טרם נפתח. המקצועות הם: אנליזה נומרית ב'; תורת המיתוג ותורת האוטומטים; מערכות ותכנון מחשבים; רשתות זרימה וקומבינטוריקה אלגוריתמית; שפות פורמליות"
כלומר היה רצון לפתוח מסלול לימודים במדעי המחשב, בנוסף למסלולים במתמטיקה שימושית, עיונית, סטטיסטית, וכללית, אבל הוחלט כנראה שהיצע הקורסים עדיין אינו מספיק להקמת מסלול לימודים שלם בתחום.
פנואלי לימד שפות פורמליות, אבן לימד רשתות זרימה וקומבינטוריקה אלגוריתמית, כוכבי לימיד את תורת המיתוג ותורת האוטומטים, אברמוביץ' לימד אנליזה נומרית, ופרופ' י' כצנלסון (שלא הופיע ברשימת האורחים ולא ברשימת חברי הסגל) לימד מערכות ותכנון מחשבים.
גם בידיעון תשל"ב מסלול מדעי המחשב "טרם נפתח", אבל הוצע מגוון עוד יותר גדול של קורסים שלימדו בעיקר 4 אורחים: אבן ופנואלי שנשארו באוניברסיטה שנה נוספת, פרופ' מרוין שטיין מאוניברסיטת מינסוטה, ואביעזרי פרנקל מבר אילן, שעבר בהמשך לוייצמן. שטיין לימד את "יסודות התכנות", "שפות תכנות", ו-"מבנה וארגון המחשב" (באנגלית, את כולם), פנואלי לימד חישוביות ושפות פורמליות, אבן לימד את תורת המיתוג ותורת האוטומטים, ופרנקל לימד את "מבנה נתונים" ואת "רשתות זרימה".
בתשל"ג (1972/3) סוף סוף הוקם מסלול מדעי המחשב! גם הפקולטה התפצלה לשתי פקולטות, מדעים מדוייקים ומדעי החיים. המגמה למתמטיקה (שגם מופיעה בפעם הראשונה כחוג למתמטיקה) היא חלק מהפקולטה למדעים מדוייקים. שמעון אבן עדיין לימד כאורח, וגם ד"ר מיכאל חנני, מאוניברסיטת הנגב (עדיין לא נקראה על שם בן גוריון). גדעון צבס היה היועץ במסלול מדעי המחשב, ולימדו בו חנני, אבן, וגם א' אהרוני (יסודות התכנות), ד"ר אינהורן (מערכות הפעלה), הירשפלד (חישוביות ולוגיקה), וג' בניוביץ (קומפליירים). אני זכיתי ללמוד כמה קורסים אצל יורם הירשפלד בשנות ה-80, כולל את הקורס "לוגיקה".
שנה לאחר מכן אבן וחנני נשארו בין האורחים. אמיר פנואלי חזר ללמד, אבל כפרופסור באוניברסיטת תל אביב. רשימת קורסי החובה במסלול ורשימת קורסי הבחירה השתנתה , אבל רק במעט.
בתשל"ה (1974/5) נוסף קורס החובה "מבוא למדעי המחשב", שגרסאות שלו נלמדות עד היום. לימד אותו נסים פרסיז, לימים פרופסור בטכניון. נוספו הרבה קורסי בחירה, כולל סיבוכיות, תורת האינפורמציה והקידוד, אנליזה של אלגוריתמים, אינטליגציה מלאכותית, עבוד נתונים, ועוד. נראה שהיו לאנשי האינטילינציה המלאכותית הרבה חזון והרבה סבלנות.
בתשל"ו נוספו חברי סגל: ד"ר פאניקה גבריל וד"ר מרק קרפובסקי, שהיה בהמשך גם ראש המחלקה ועבר בהמשך לארה"ב, ולימד מ-1987 ב-Boston University.
בתשל"ז הצטרף לסגל צבי גליל, שכיהן בהמשך כראש החוג וגם כנשיא האוניברסיטה, ושלימד גם ב-Columbia ושימש שם וגם ב-Georgia Tech כדקאן.
בשנים הבאות התחום המשיך לגדול ולסגל המרצים הצטרפו עמירם יהודאי, אדיר פרידור, אמיר שור, חזי ישורון (בהתחלה כמרצה מיחידת המחשוב של האוניברסיטה), בוריס טרכטנברוט, מיקי טרסי, מיכה שריר, ועוד ועוד.
מסלול מדעי המחשב הפך בתשל"ז (1976/7) ממסלול לאגד, כמו שאר המסלולים במתמטיקה. החל מתשמ"א, מדעי המחשב הפך להיות חלק של שם התואר. בתחילה התואר נקרא "מתמטיקה ומדעי המחשב", ומשנת תש"ן הוא נקרא תואר דו-חוגי במתמטיקה ומדעי המחשב. בהמשך נפתח גם תואר חד חוגי במדעי המחשב, וגם מגוון גדול של תארים דו-חוגיים, למשל התואר הדו-חוגי עם פיזיקה (החל מתשנ"ו) והתואר הדו-חוגי עם חוג מפקולטה אחרת, החל מתשנ"ג.
התואר הדו-חוגי עם חוג מפקולטה אחרת היה פורץ דרך כאשר נפתח בסתיו 1982, לפני 30 שנה. הוא איפשר לסטודנטים לשלב את לימודי מדעי המחשב עם מגוון גדול של תארים באוניברסיטת תל אביב, כגון פסיכולוגיה, כלכלה, פילוסופיה, בלשנות, מוזיקולוגיה, מדעי החיים, ועוד ועוד, ובכך לרכוש ידע גם במדעי המחשב וגם בתחום נוסף. לבוגרים ובוגרות רבים השילוב איפשר לפתח ולחקור יישומים של מדעי המחשב לתחומי ידע מגוונים. התואר הזה עדיין פופולרי וכיום אפשר ללמוד באוניברסיטה מדעי החיים אפילו בשילוב משפטים ורפואה.
בראיה קצת יותר רחבה, פתיחת התואר הדו-חוגי היתה שלב (חשוב) בהתפתחות של הלימודים הבין-תחומיים באוניברסיטת תל-אביב. צעד חשוב קודם בכיוון הזה באוניברסיטה היה פתיחת התוכנית הבין תחומית לתלמידים מצטיינים בשנות ה-80. התוכנית הבין תחומית אפשרה לסטודנטים וסטודנטיות ללמוד כל שילוב שיעלה בדעתם, אבל היתה (ועודנה) מוגבלת למספר קטן של סטודנטים וסטודנטיות. התוכניות הדו-חוגיות אצלנו אפשרו לימודים בין תחומיים מגוונים לכל מי שעמד או עמדה בתנאי הקבלה.
הביקוש ללימודי המחשב אצלנו גבוה כבר למעלה מ-40 שנה. בידיעון תשמ"ב-תשמ"ג מצויין במפורש ש-"מספר המקומות באגד מדעי המחשב מוגבל". המצב היה כזה גם כאשר אני למדתי באוניברסיטה, ב-1988 עד 1991, והוא כזה גם היום.
עד תחילת שנות ה-80, סגל המרצים למתמטיקה שכלל גם את מרצי מדעי המחשב היווה חוג אחד, שהיו בו מחלקות. בית הספר למדעי המתמטיקה הוקם בתשמ"א, והיו בו 4 חוגים: מתמטיקה עיונית, שימושית, סטטיסיטקה, ומדעי המחשב. ראש החוג הראשון היה צבי גליל.
בשנת 2000, החוג למדעי המחשב נפרד מבית הספר למתימטיקה והפך לבית ספר עצמאי, שנקרא כיום על שם בלווטניק.
החיים באקדמיה 