יש המון דיונים על שימוש בטכנולוגיה לשיפור הוראה ולמידה ועל דרכים שבהן הטכנולוגיה פוגעת אולי בלמידה (למשל שימוש בטלפונים בזמן שיעור). אבל יש מפגע למידה שלא זוכה להתייחסות בכלל: ה-"דרייב". אותו "דרייב" הוא מאגר קבצים גדול שמועלים על ידי תלמידי חוג באוניברסיטה לשירות ענן באופן שהם נגישים לכל התלמידים/ות. לתלמידי מדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב יש דרייב כזה, אבל נראה לי שיש מאגרים כאלה לתלמידים של הרבה חוגים בהרבה אוניברסיטאות ומכללות.
הנה למשל הדרייב של מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב:
איזה חומרים יש שם? מצגות מהרצאות ותרגולים, סיכומים, תרגילים, בחינות, מחברות בחינה (כלומר פתרונות), פתרונות של תרגילים, ועוד. חלק מהחומרים אינו מזיק, אבל חלק מזיק מאוד. חומרים שאין נזק באחסון והפצה שלהם כוללים למשל מצגות שסגל הקורס מחלק בעצמו לסטודנטים באתר פומבי. זה המצב למשל לגבי המצגות של הרצאות בהקורס "תוכנה 1" שהעברתי כמה פעמים. המצגות מועלות ממילא לאתר הקורס, שנגיש לכל. המצגות בדרייב אינן מועילות, אבל אולי אם סגל הקורס יאבד מצגות ישנות או יחליט שאין טעם להפיץ אותן (כרגע מופצת גם כל ההיסטוריה של הקורס), הדרייב ישמש מעין ארכיון לחומרים שפעם לפחות היו פומביים.
פתרונות תרגילים בתוכנה 1 בדרייב. הספריות מכילות את קבצי הקוד שצריך לפתח.
החומרים הכי מזיקים הם פתרונות של תרגילים ומבחנים ופתרונות מבחנים שלא פורסמו על ידי צוות הקורס. אני אסביר בפירוט את המקרה של פתרונות של תרגילים.
נניח שמפתחים קורס חדש או מעדכנים את החומר של קורס קיים, ונניח שסגל הקורס יצר סדרה של תרגילי בית טובים. במושג "טובים" אני מתכוון שפתרון התרגילים מסייע ללומדים/ות להבין את החומר ו/או לרכוש מיומניות שהקורס אמור להקנות, ושהם ממוקדים וברורים. הלומדים והלומדות פותרים את התרגילים, עוזרי/ות הוראה בודקים אותם ונותנים/ות ללומדים/ות משוב, וציוני התרגילים מהווים חלק מהציון הסופי.
אם לתלמידי המופע הבא של הקורס אין גישה לפתרונות של המופע הראשון, אפשר להשתמש בתרגילים שוב בדיוק באותה דרך. אפשר גם לעשות שיפורים קטנים לתרגילים שנמצאו בהם בעיות במופע הראשון ובמידת הצורך להחליף תרגילים שהתבררו כלא מוצלחים (למשל שדרשו הרבה עבודה על היבט שולי של החומר, או על משהו שאינו בחומר בכלל). העומס על סגל הקורס נמוך יותר מאשר במופע הראשון, אבל זה שגרתי ותקף לא רק לתרגילים; גם מצגות או מערכי שיעור אין צורך להכין שוב מאפס, אלא אפשר רק לעדכן או למחזר.
מצד שני, אם לתלמידי המופע הבא יש גישה דרך הדרייב לפתרונות שקיבלו ציון גבוה, כולם בבעיה (גם הסטודנטים/יות). מה האפשרויות ומה ההשלכות שלהן?
- אפשר להתעלם מהדרייב, לתת את אותם תרגילים, לבדוק אותם, ולכלול את ציון התרגילים בציון הסופי. זו אפשרות גרועה מאוד, מכיון ששקלול התרגילים בציון הסופי נותן תמריץ לעיין בפתרונות בדרייב (כדי למקסם את הציון), ובה בשעה הופך את הציונים לפחות מהימנים (כי חלק מהתלמידים עיינו בדרייב וחלק לא).
- אפשר לתת את אותם תרגילים, אבל לא לשקלל את ציון התרגילים בציון הסופי. פה הבעיה היא שהתמריץ לפתור את התרגילים נעלם, ולפחות במדעי המחשב, יש הרבה מקרים שהתועלת ללומדים/ות מפתרון התרגילים חורגת בהרבה מהתרומה של תהליך הפתרון לציון הבחינה. כלומר, לפעמים מי שפתרה את התרגילים תצליח בבחינה הרבה יותר ממי שלא פתר, אבל יש מקרים שבהם התרגילים מועילים לרכישת מיומניות שקשה לבדוק בבחינה, כמו מיומנויות תכנות, מציאת תקלות בתוכנה, ועוד. בנוסף, המבנה של הציון הסופי נפגע; השימוש רק בציון הבחינה מונע שקלול של הערכת המיומנויות המדוברות, והוא מוטה לכיוון יכולות פחות חשובות לאנשי מקצוע בתעשיה (הם/הן לא מתכנתים במחברת בחינה ולא צריכים לפתור 5 בעיות שונות בשלוש שעות, בלחץ זמן)
- אפשר לפתח תרגילים חדשים שהפתרונות שלהם לא זמינים ללומדים/ות, לא בדרייב ועדיף שלא בשום מקום אחר. יש קורסים שבהם זה לא כל כך קשה, אבל יש גם הרבה מאוד קורסים שבהם אי אפשר להמציא כמות אינסופית של תרגילים טובים וממוקדים. בקורסים כאלה, אחרי כמה מופעים התרגילים עלולים לההיפך ללא ממוקדים, אזוטריים, ועוד כל מיני צרות. הסיטואציה שאני מתאר היא לא מדומיינת; זה קורה. לפני כמה שבועות סיפר לי עמית שבנו למד באוניברסיטה (אחרת) קורס שיש לו גרסה מקוונת, ושהבן למד את הגרסה המקוונת לפני שלקח את הגרסה הרגילה. הוא נהנה מאוד מהתרגילים בגרסה המקוונת, אבל סבל מהתרגילים בגרסה הרגילה, שהיו אחרים. כאשר שאל את המתרגל למה לא משתמשים בתרגילים מהגרסה המקוונת, התשובה היתה "כדי למנוע העתקות", כלומר העתקות מהדרייב. הקורס האוניברסיטאי מטיל תרגילים לא הכי מוצלחים כדי להתחמק מהפתרונות בדרייב.
יש גם קורסים שבהם יש בעיה דומה בבחינות. במשך כמה שנים לימדתי את הקורס "מערכות הפעלה". סוג אחד של שאלות בחינה, מוצלח מאוד (בודק הבנה של החומר ברמה שמאפשרת פתרון בעיות), היה מבוסס על תיאור מצב של מערכת מחשב שיש בה בעיה, למשל ביצועים גרועים. מתוך תיאור המצב והבנת החומר התלמיד/ה צריכ/ה להבין מה גרם לבעיה ולהציע פתרון. ניסיתי לקיים בחינות באופן שהבחינות והפתרונות לא יעלו לדרייב, אבל האוניברסיטה לא תמכה בזה באופן מספק (להרגשתי). ניסיתי להמציא בעיות חדשות מאותו סוג, אבל בשלב מסויים התייאשתי וביקשתי ללמד קורס אחר שקל יותר להמציא בו שאלות בחינה מקוריות (תוכנה 1).
למי שקשה לו להבין את הסיטואציה, אני מציע לחשוב על לימודי מכונאות, למשל (אני לא מכונאי ואני מקוה שהדוגמה מדוייקת אם כי אין לי מושג אמיתי אם זה המצב או לא). אפשר ללמד איך מערכות הרכב פועלות ולבדוק את ההבנה בבחינה עם שאלות שמתארות מצב תקלה, נאמר מכונית שמשמיעה קולות חריקה בשעת סיבוב חד. מי שמבין איך פועל רכב אמור להיות מסוגל להבין ממה נובעת תקלה כזאת ואיך לתקן אותה. אבל גם מי שראה את השאלה והתשובה בדרייב יכול לענות באופן סביר, גם אם הוא לא יודע להבחין בין מכונית וסוס עץ. לימוד שאלות ותשובות בנושא הזה מהדרייב מאפשר לעבור בחינה במכונאות בציון טוב, אבל לא עוזר כמעט בכלום לרכוש את ההבנה הדרושה לתיקון רכב. בקורסים כמו מערכות הפעלה המצב דומה.
אני לא יכול לחשוב על שום תועלת אמיתית שמושגת על ידי העלאת פתרונות של תרגילים לדרייב, וגם לא על תועלת מהעלאת בחינות ופתרונות לדרייב בקורסים שבהם רצוי שהבחינות יהיו חסויות. כמובן שתלמידים צריכים חומרי למידה, והם בהחלט עשויים לכלול תרגילים פתורים ובחינות פתורות. אבל את החומרים הללו צריך לספק סגל הקורס, תוך הימנעות כמובן מאספקת חומרים שפוגעים בתהליך הלמידה (כמו פתרונות לתרגילים שמתכוונים להטיל). אם בקורס מסויים יש מחסור בחומרי למידה, הדבר צריך להיפתר בדיאלוג בין הלומדים/ות והסגל, ולא באגירה של חומרים שמזיקים בסופו של דבר ללומדים עתידיים.
הדרייב מחק את אי השוויון בין סטודנטים "מקושרים", כלומר שמכירים מישהו שלמד את אותם קורסים לפני שנה או שנתיים ויכול להעביר חומרי למידה, ובין סטודנטיות/ים שאינן מכירות איש במחזורים שמעליהם. אבל יחד עם המחיקה הזאת, הדרייב מחק את האפשרות של סטודנטים/ות לחוות בפעם הראשונה את מה שקודמיהם כבר חוו ולהתמודד עם אותם אתגרים שקודמיהם התמודדו איתם בלי להציץ בפתרונות. למידה והוראה אפקטיבית יכולות להתבסס במקרים רבים על חוויות כאלה.
הפתרון לבעיה שמציב הדרייב צריך להיות מורכב מהסרה של חומרים מזיקים מהדרייב ומאמנה מפורשת ומוסכמת בין סגל ההוראה ובין הסטודנטים/יות לגבי חומרי למידה. הסגל צריך לספק חומרי למידה ראויים ואילו הסטודנטים צריכים להימנע מהעברת חומרי למידה מזיקים לבאים אחריהם.
סטודנטים וסטודנטיות: הדרייב הופך את התרגילים שלכם ליותר קשים ופחות ממוקדים, מונע אפשרות לשימוש בתרגילים שעברו שיפורים במהלך כמה מופעים של קורס, וגורם נזק דומה לבחינות (ומצטרף לנזק שגרם וגורם בהקשר זה חוק זכויות הסטודנט). בקורסים שבהם לא מעדכנים את התרגילים והבחינות, הדרייב מפתה להציץ בפתרונות ומקשה עליכם בכך ללמוד. הדרייב גם הופך את הציוינים לפחות מהימנים. הדרייב הוא שימוש מזיק בטכנולוגיה.
כדאי לתקן.
החיים באקדמיה 
תגובות
אינני מסכים.
אם סגל הקורס אכן רוצה ללמד (ולא רק לעשות בכאילו, כפי שעשו מרבית הסגלים בשנותי באוניברסיטה) – שיתכבד וישקיע בכתיבת תרגילים איכותיים ומקוריים. כן, גם אם זה אומר לכתוב שיעורי בית כל סמסטר (או, לא). משום מה זה לא נתפס גוריון יא לי, אבל זו (בין השאר) העבודה של סגל הקורס.
באשר למבחנים – אם זהו ידע שאפשר לשנן בקלות – אין סיבה לבחון עליו. אם אני יכול לשנן משהו בע״פ (או להבין מהסיכום שהבאתי איתי לבחינה) – כנראה שאני יודע את החומר ברמה מספקת. בחינות, בוודאי באוניברסיטה, בוודאי בתואר במדעי המחשב, נועדו לבחון דברים שאי אפשר לשנן בע״פ. אם אפשר ללמוד איך לענות על שאלה מסויימת מדוגמאות קודמות – אין שום סיבה בעולם שהיא תופיע בבחינה, גם אם היא לכאורה מצויינת לבחינת הבנת החומר.
ובנימה רחבה יותר, נתקלתי בכל כך (כל כך) הרבה בעיות בלימודיי. הדרייב, גם אילו אכן היה בעיה, היא האחרונה שבהן.
אלכסנדר, קודם כל, יכול בהחלט שהדרייב הוא הקטנה שבבעיות של האוניברסיטה. אבל על זה בחרתי לדון (ותודה על התגובה העניינית שלך). כמובן שאם יש לך הערות על הבעיות שבעיניך הן יותר משמעותיות, נשמח לשמוע. אפשר פה ואתה מוזמן גם לפנות בדרכים אחרות (בפגישה, במכתב לבית הספר, וכו').
שנית, אני מצטער שקיבלת תחושה שהסגל לא רוצה ללמד. אולי בחלק מהמקרים התחושה נכונה; אני חושב שבהרבה מקרים זה לא המצב, אבל בכל מקרה אני מצטער גם על המקרים שבהם עמד מולך מישהו שלא רצה ללמד וגם על המקרים שעמד מישהו שרצה ללמד אבל איכשהו התחושה שלך היתה הפוכה.
עניינית, אני חושב שאתה מפשט מדי את הדברים. יש קורסים שבהם אפשר לכתוב די בקלות כל סמסטר תרגילים חדשים. לדעתי הם לא יהיו לעולם איכותיים כמו תרגילים שכבר הוטלו כמה פעמים, כי כאשר מטילים תרגיל מקבלים משוב שבלתי אפשרי בדרך כלל לחזות מראש. כך ש-"איכותיים" ו-"מקוריים" זה צירוף דרישות נפלא, אבל צירוף של דרישות סותרות. אבל יש גם קורסים שבהם זה קשה, ותרגילים מקוריים נהפכים ליותר ויותר איזוטריים. כולם לומדים שחייה תוך שימוש באותם תרגילים, וכולם לומדים פסנתר עם אותם תרגילים, ואם לא נציץ בפתרונות, כולנו יכולים גם ללמוד ג'אווה או מבני נתונים עם אותם תרגילים שאלפי סטודנטים כבר פתרו. המקוריות של התרגילים לא משרתת שום מטרה מועילה באמת בדרך כלל.
גם לגבי בחינות אני לא מסכים, והסברתי את זה בפוסט. למשל, במערכות הפעלה לומדים מספר סופי של מנגנונים (טבלאות דפים, אלגוריתמים לתזמון מעבדים וכו') ומספר סופי של תכונות שלהם (יעילות, הגינות, וכו'). אם למדת את המנגנונים והבנת אותם, והבנת את המשמעות של התכונות, השאלה "האם מנגנון X הוא יותר יעיל או יותר הוגן" היא שאלה מצויינת שבודקת הבנה. אבל אם ראית את השאלה הזאת ואת הנימוק, אין בשאלה ערך. מכיון שמדובר במספר סופי של שאלות כאלה, אי אפשר לייצר עוד ועוד שאלות "מקוריות" מהסוג הזה, והמבחנים נהפכים ליותר קשים (אם השאלה מוחלפת בשאלה יותר קשה) או פחות מהימנים (אם משאירים שאלות שהסטודנטים למדו לענות עליהם ואולי לא מבינים את המנגנונים). במילים אחרות, אתה צודק לגמרי ששאלות ששינון פותר הן לא טובות. אבל יש שאלות שאפשר לפתור על ידי הבנה (אם הן מפתיעות אותך בבחינה) או על ידי שינון (אם ראית אותן בבחינה ישנה). זו הבעיה.
נתחיל מזה, שישנם קורסים רבים שכלל לא מפרסמים תשובות רשמיות(ראה ערך, אלגוריתמים, שהחליטו מתוך עקרון/עצלות/הכנס תירוץ אחר לא להעלות פתרונות רשמיים לא לשיעורי הבית ולא למבחנים). עכשיו אמור לי, סטודנט שנתקע שעות על תרגיל, צריך לקבל 50 בשיעורי הבית? לעומת האפשרות שיראה פתרון אחר, ילמד ממנו, יסיק תובנות ואולי יצליח את שאר השאלות בשיעורים? סטודנט לא זכאי לראות איך תשובה אמורה להיראות??
הבעיה – מתחילה מסגל האוניברסיטה. מהעובדה שמעלים פתרונות שבועות(אם בכלל!!!) אחרי הגשת השיעורים. מהעובדה שאין מספיק תמיכה בפורום(היו קורסים שהמתרגלים אפילו לא טרחו להיכנס והודעות נשארו ללא מענה ימים ואף שבועות שלמים). בעיניי – לגיטימי שסטודנט מספיק פיקח ינסה להתמודד עם השאלה לבד, ולגיטימי שתהיה לו גם אפשרות לראות תשובה שכתב תלמיד אחר, ולקבל רעיונות נוספים, או לקבל כיוון לתשובה(כאמור לא כל התשובות שמעלים שם כאלה מדהימות.)
הדרייב קיים שנים, ואין שום קשר בין התפלגות הציונים לקיום הדרייב. סטודנט שרוצה להבין את החומר, יבין אותו ויתעקש להבין גם פתרון של שאלה שהוא לא הצליח.
בטרם הצעתך להוריד חומרים מהדרייב – שיראו סגלי הקורסים השונים כיצד הם נותנים את מקסימום הכלים לסטודנט להצליח, ולא לטבוע בייאושו אל מול תרגיל שהוא לא מצליח שעות(ראה ערך בדידה, שם נותנים תרגילים בעלי אינסוף סעיפים שסטדונטים שורפים שעות שלמות בלנסות לפתור, והאמן לי, קל לראות לפי ההתפלגות שזה לא בדיוק עוזר.)
דרייב זה דבר שקיים בכל אוניברסיטה ואוניברסיטה , ומה שקובע הוא המבחן! התלמידים הטובים נשארים טובים, וכל סטודנט שלא נולד אתמול יודע שמבלי להבין את התשובות, אין לכך כל משמעות. לכן, ההפך הוא הנכון – לומדים הרבה מפתרונות, ולרובינו חשוב להבין את התשובות אם נתקענו שעות על איזשהי שאלה ולהפיק ממנה לקחים ותובנות להמשך.
אנחנו ילדים גדולים. כמו שאין תפקיד האוניברסיטה לקחת אחריות על מי שמחליט לא להכין שיעורים(כמה פעמים בסמסטר א' שנה א' המרצה מספר שהוא לא גננת, ומי שלא עושה שיעורים זו בעיה שלו), אנחנו נחליט לבד איך טוב לנו ללמוד. את איכות הלמידה – נראה במבחן.
ובנוסף, אי הסכמה להעלות מבחנים ופתרונות זה בדיוק מה שמחבל בהצלחת הסטודנטים. סטודנטים לאחר מעבר על החומר, צמאים למבחנים בעלי פתרונות מלאים לתרגול. ככה- לומדים הכי טוב. אתה לא חייב להסכים אבל אתה לא יכול לכפות את סוג הלמידה שמתאימה לך- על כולנו. לפתור מבחן בלי פתרונות או להישאר בלי מבחנים לתרגל – זה מצב עצום של חוסר אונים, שכן רק בתרגול מבחנים החומר מתיישב כהלכה, פותרים מגוון שאלות(ולא שיעורי בית מוכוונים על כל נושא ונושא) ורואים מה הרמה הנדרשת. סרובך לעשות זאת במערכות הפעלה – היא פגיעה ישירה בסטודנטים ובאיך נכון ללמוד למבחנים(אתה יכול לעשות סקר שוק זריז, ותופתע לגלות שהרוב המוחץ לומד בדיוק בצורה זו!)
לירון, תודה רבה על התגובה המפורטת. זה בהחלט מועיל ותורם לדיון (ואולי לשיפור ההתנהלות של הסגל בעתיד).
אני לא חושב שסטודנט צריך להיתקע שעות על תרגיל. אני חושב שכשסטודנט נתקע אחרי שהשקיע מאמץ סביר ואין לו כיוון, הוא צריך לבקש סיוע. לטעמי, הסיוע הכי מועיל הוא עצה או רמז מסטודנט/ית אחר שהצליח להתמודד עם התרגיל. כל זמן שזה נעשה בדיבור או התכתבות אודות התרגיל בלי להראות פתרון, זה מעולה בעיני. אם האופן הזה לא זמין (ולדעתי הוא כן זמין בהרבה מקרים, בין אם פנים אל פנים במעבדה בשרייבר או בספריה, או בקבוצת פייסבוק של הקורס, או בפורום, וכו'), אפשר לשאול את הסגל. אם אין תמיכה מספיקה על ידי הסגל (בשעות קבלה, פורום, וכו'), זה בהחלט לא טוב בעיני ודורש תיקון.
אני גם בהחלט לא חושב שלא צריך לספק לסטודנטים תרגילים פתורים, מבחנים ישנים, וכו'. זה בדיוק מה שכתבתי בפוסט: שצריך להגיע להסכמות לגבי היקף החומרים שהסטודנטים זקוקים לו, ושהסגל צריך לספק את החומרים הללו (!!!), ושמעבר אליהם צריך להימנע משימוש בפתרונות של תרגילים או מבחנים שיש כוונה לעשות בהם שימוש חוזר. אני בהחלט חושב שזה בסדר שלסטודנטים תהיה גישה לתרגילים פתורים ומבחנים, כל זמן שיש שיתוף פעולה כך שלסטודנטים אין את הפתרונות של התרגילים שמוטלים עליהם. אין בעיה עם פתרונות של תרגילים אחרים, דומים, ואני בהחלט מבין שפתרונות כאלה יכולים לעזור לפעמים. השלב שבו רציתי לחסום גישה של תלמידים/ות למבחנים במערכות הפעלה לא היה שלב שבו לא היו מבחנים ישנים זמינים לתרגול, אלא מצב שבו היו הרבה כאלה, אבל הרגשתי שאם לא אחסום גישה למבחנים נוספים, אני אשאר בלי שאלות מקוריות לשאול. לא הצלחתי לחסום, נשארתי בהרגשה שאין לי יותר שאלות מקוריות לשאול, ועברתי ללמד קורס אחר. אם את/ה חושב/ת שפגעתי בכך בסטודנטים, כנראה שעל זה נשאר חלוקים.
יש לי גם בעיה עם "את איכות הלמידה נראה במבחן", וזו גם הערה שעומדת בסתירה לתגובה של סטודנט אחר שהתלונן במידה מסויימת של צדק שהפוקוס על מבחנים פוגע במידה מסויימת בלמידה. מבחן הוא סוג של הערכה, לא ישירה בכלל, של השגת מטרות הלמידה. המטרות בקורס אקדמי הן להכין אותך לקריירה מקצועית ארוכה ולפעמים גם להכין אותך לקורס המשך. הצלחה במבחן היא לא מטרה של הקורס, ובהחלט יתכן שמישהו יקבל 100 בבחינה אבל הוא לא מוכן היטב לקריירה (בהיבטים של הקורס הזה) ומישהי אחרת קבלה 75 בבחינה אבל היא מוכנה הרבה יותר טוב לקריירה, למשל כי היא פתרה תרגילי תכנות בעצמה והוא פתר בדרך פחות עצמאית.
ניכר שאינך מבין כלל למה הדרייב משמש את התלמידים, ועל אילו מגרעות של המוסד אליו אתה שייך הוא בא לפצות. חבל.
אני מנסה להבין. אולי הצלחתי ואולי לא כל כך. אם תסביר למה הדרייב משמש אותך, זה יקדם את הדיון (היו מגיבים אחרים שפירטו די הרבה, כמו לירון; אולי התכוונת לאותם שימושים ואולי לאחרים). גם אם תפרט את הבעיות באוניברסיטה שדרייב מפצה עליהן לדעתך, זה יעזור. (כמובן שלחלק מהבעיות שסטודנטים/יות נתקלים/ות בהן הסגל מודע, בין היתר מתלונות שהועברו אלינו, אבל לא בהכרח לכולן ולחומרתן.)
מתחבר לכוונת המשורר, אך השארת בצד פרט לא קטן.
קורסים רבים בתואר במדעי המחשב דורשים הגשת שיעורי בית מאוד ארוכים, שעלולים במקרים קיצוניים(אך לצערנו נפוצים) לדרוש מסטודנט שלא נעזר בפתרונות ימים שלמים של עבודה כדי לסיימם.
אם כך, נשאלת השאלה, האם הבעיה היא הסטודנטים שמשתמשים בפתרונות, או הדרישות הלא הגיוניות שנדרשות?
מן הסתם זה אינו מצב של שחור ולבן, וקיימים קשיים עבור שני הצדדים.
אני מציע לגשת לסוגייה הזו בגישה שמבינה לליבם של סטודנטים, שנדרשים לעמוד באתגרים כלל לא פשוטים(אני בטוח שגם כותב המאמר זוכר את התואר הראשון שלו), ולחשוב על פתרון סביר שישלב בין רצון הסגל שהסטודנטים יצטרכו להתמודד עם בעיות לבדם, ובין העומס הרב בלימודים לתואר במדעי המחשב.
לצורך העניין, אציין לטובה שישנם קורסים בהם נתקלתי במהלך התואר באוניברסיטה שהצליחו לעמוד באתגר הזה בהצלחה רבה – לדוגמא הקורס "מבוא לאבטחת מידע".
אתה צודק בכך שדרישות לא סבירות נותנות תמריץ לשימוש בשיטות שמפחיתות את העומס גם אם הן פוגעות בלמידה. בהחלט יכול להיות שזה המצב בחלק מהקורסים ואני מודה לך גם על ההערה וגם על ציון קורס אחד לפחות שבו ההתמודדות עם האתגר הזה הצליחה. זה יעזור לנו ללמוד מדוגמאות טובות.
התשובה העיקרית לבעיה הזאת היא דיאלוג; אפשר לבקש מהסגל להפחית את העומס, להסביר כמה זמן לקח לפתור את התרגיל הקודם, וכו'. לא בטוח שאפשר בכל המקרים להגיע להבנה והסכמה, אבל הדיאלוג עוזר, ומנסיוני האישי (כולל בסמסטר הזה) אני יכול לומר שכאשר סטודנטים העירו לי על כל שקורס שלי מייצר עומס לא סביר עבורם, הפחתתי את העומס.
נתקלתי גם במקרים שבהם סטודנטים מייצרים לעצמם עומס בלתי סביר, למשל על ידי לימודים בהיקף מלא במקביל לעבודה במשרה מלאה או כמעט מלאה. שני סטודנטים (לא קשורים אחד לשני) שהגישו לי עבודה בתחילת הסמסטר סיפרו שזה היה המצב שלהם במשך רוב התואר, ושניהם סיפרו שדי סבלו. אחד מהם אמר שבדיעבד הוא סבור שעדיף היה לו ללמוד באוניברסיטה הפתוחה מכיון שזו מסגרת שיותר מתאימה למי שעובד בהיקף כזה. לא כל מקרי העומס נובעים מדרישות לא סבירות.
זה מה שקורה כששיטה בת 200 שנה עדיין שולטת. מבחנים דוחפים סטודנטים להעדיף למקסם ציון על פני ללמוד את חומר הקורס. אולי כדי לשנות את השיטה באקדמיה?
כמו בהערה שלי לתגובה אחרת שלך, קשה להבין את כוונתך מתגובות כל כך לקוניות. אם היינו יודעים איך לשנות את השיטה כך שתלמידים ילמדו הרבה יותר טוב, היינו עושים את זה, או לפחות מתקדמים בכיוון. למשל, האוניברסיטה (ומל"ג) מקדמת פיתוח קורסים מקוונים, אבל זה לא אתגר שאפשר להתמודד איתו ביום (או בשנה), ולא ברור שבסופו של דבר זה ישפר את המצב באופן משמעותי. השיטה שטענת שהיא בת 200, גם אם היא לא מושלמת, עובדת איכשהו ומצליחה לייצר הרבה בוגרים/ות עם הכנה טובה לחיים המקצועיים. מי ש-"השיטה" לא מתאימה לו/לה יכול למשל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, שיש לה שיטה שונה לגמרי (ובפרט החומר לא מועבר בהרצאות, שזה להבנתי מה שהתייחסת אליו בתור "השיטה"); זה מצויין לחלק מהלומדים/ות אבל מסתבר שלא לכולם זה מתאים. כאמור, פירוט של העמדות שלך יועיל לדיון.
הי סיוון, מקווה ששלומך טוב.
עיינתי במאמר שכתבת. כסטודנט שסיים לא מזמן את לימודיו במוסד בו אתה מלמד אני חש צורך להגיב לדברים.
נתחיל בעובדה הראשונה – הדרייב הזה מציל חיים, לא פחות. אני לא יודע אם הייתי מסיים את התואר, ודאי לא בציונים שסיימתי, ללא גישה לחומרים הנמצאים בו. חשוב מכך הרבה יותר – היכולת שלי להבין את החומר, להעמיק בו ולאהוב אותו, עלתה ונשתמרה בזכות אוצר הידע הזה.
אני רוצה להגיב למספר נקודות שהעלתה במאמרך:
אחד הדברים הראשונים שכתבת הוא שהחומרים בדרייב מזיקים כי הם יוצרים עבודה נוספת לסגל הקורס, שייאלצו לחשוב על תכנים חדשים במקום למחזר את הישנים. אני חושב שהמצב בו צוות הקורס חייב לרענן לעיתים תכופות יותר את תכני הקורס הוא חיובי, במיוחד בענף המשתנה ללא הרף כמו מדעי המחשב.
טענת שהעתקת שיעורי הבית לא מאפשרת לסטודנטים לחשוב באמת על השאלות, והטענה הזו נכונה רק אם הסטודנט מעתיק באופן עיוור. הבעיה היא שהרבה פעמים ניתנות שאלות בשיעורי הבית שסטודנט לא מיומן וחסר ניסיון פשוט לא יוכל לפתור בעצמו כי הן קשות מדי. דווקא העובדה שקיים פתרון שניתן לקרוא, להבין וללמוד ממנו מאפשרת לסטודנט לפתח את החשיבה שלו.
אין שום ערך לימודי בלתת לסטודנט לשבור את הראש שעות על גבי שעות על שאלה שבכדי לפתור אותה הוא צריך להשתמש בכיוון חשיבה שמעולם לא נחשף אליו, לפחות לא בתחילת דרכו האקדמית. זה בעיקר גורם לאנשים להתייאש מעצמם ולוותר.
מכיוון שהשאלות בשיעורי הבית הרבה פעמים כל כך קשות, הן גם לא רלוונטיות לבחינה הסופית, שבקורסים רבים מכילה שאלות שונות מאוד. סטודנטים רבים יודעים זאת, ולכן יודעים גם שלא שווה להשקיע בשיעורי הבית. בכלל, כמו שאתה עצמך כתבת, הקונספט של מתן ציון בבחינה מסכמת של שלוש שעות מנוגד למציאות המקצוע הנלמד. רוב הפעמים יהיה לך המון זמן להפגין את הבנתך ולנסות לפצח את הבעיה שלפניך. אז למה ממשיכים ברוב הקורסים לתת ציון מסכם בבחינה, ולא למשל בפרויקט?
אני מניח שלא התכוונת לכך, אך המאמר שלך מפגין חוסר אמפתיה רב כלפי סטודנטים לתואר ראשון, שממילא מרגישים שאין להם תמיכה מהאוניברסיטה. יש שתי הנחות סמויות שעומדות במרכז המאמר הזה – שדרך התרגול המיטבית היא פתירה עצמאית לחלוטין של בעיות לא מוכרות, ושלסטודנטים יש את כל הזמן שבעולם לפתור את הבעיות האלה.
לפי גישה זאת סטודנטים עם בעיות כלכליות לא יוכלו ללמוד לעולם מדעי המחשב. אדם שצריך לעבוד ולהתפרנס לא יוכל לסיים את לימודיו אם לא תהייה לו מספיק עזרה ומקורות מידע.
בנוסף, וזו דעתי שלי, אדם צריך מרווח נשימה. כסטודנט לתואר ראשון שיעורי הבית מלווים אותך לכל מקום, כל הזמן, אין לך באמת רגע של מנוחה. זה נובע בגלל כמות גדולה של זמן שכל מטלת בית צורכת, ומהעובדה שהרבה מצוותי הקורסים מניחים שלסטודנטים יש את כל הזמן להשקיע אך ורק בקורס שלהם. הדרייב מוריד לחץ רב מאנשים, שיודעים שאם ייתקלו בבעיה שאינה יודעים לפתור יהיה להם לאן לפנות וממה ללמוד, והם לא נידונים לכישלון וודאי.
העלתה מספר פתרונות, אך הרשה לי להציע פתרון נוסף – תתנו מראש שאלות ותשובות מפורטות להן לסטודנטים ותאפשרו להם ללמוד מהן. לדעתי אין צורך ששיעורי הבית יהיו חובה – מי שרוצה ללמוד, שילמד, אבל שיהיה לו איך ללמוד. הרי אף אחד לא מכריח אדם ללמוד באוניברסיטה.
בקורסים רבים ניתן לתת מטלות אחרות, מעשיות, שייפתחו הן את היכולת הטכנית והן יכולת החשיבה של הסטודנט.
בקורסים תיאורטיים כמו אלגוריתמים למשל אפשר לקבוע שמי שמגיש שיעורי בית יקבל בונוס לציון או שהציון שלו ימושקל אחרת. אפשר גם לתת מטלות מעשיות כמו לממש אלגוריתם, או לכתוב אפליקציה נחמדה שמשתמשת באלגוריתמים שנלמדו בכיתה.
מילה לגבי מניעת גישה של הסטודנטים למבחני עבר – זו גישה שנידונה לכישלון ותגרום נזק גדול יותר. מה שקורה במצב כזה (למשל בפקולטה למדעי החיים) הוא שהסטודנטים משחזרים את השאלות והתשובות שהיו במבחן ומעלים את השחזורים האלה לדרייב – למען דור העתיד. השחזורים האלה הרבה פעמים לא מדויקים ואף שגויים, וגורמים לסטודנטים ללמוד טעויות כדברים נכונים. אי אפשר באמת למנוע את המידע מהסטודנטים – רק לעכב את דליפתו במקרה הטוב, ולעוות אותו במקרה הרע.
לסיכום, אני חושב שעל סגל האוניברסיטה לאמץ גישה אמפתית ופתוחה יותר כלפי הסטודנטים. הדרייב נולד מתוך צורך, ולא כי הסטודנטים מפונקים או עצלנים. אנו חיים בעידן של שיתוף ידע, כל אחד יכול ללמוד היום הכל ואין שום סיבה לנסות למנוע מידע ממישהו ולהמשיך לנהוג בשיטות למידה מיושנות וספרטניות, שמאפשרות רק לגאונים מטבעם לשגשג.
אם תזרוק תינוק למים בלי ללמד אותו לשחות קודם הוא פשוט יטבע. אבל לרוב התינוקות יש את הפוטנציאל ללמוד לשחות.
כל טוב,
יאיר
שלום יאיר ותודה על התגובה המפורטת.
אני מסכים לגמרי עם חלק מהדברים. בפרט, אני מסכים שיהיה מועיל אם סגל הקורס יספק תרגילים עם פתרונות. אין לי שום השגה על זה שזה מועיל, כאשר התרגילים דומים לאלה המוטלים אבל לא זהים להם (בשאלה הזאת אנחנו כנראה לא מסכימים).
אני גם בהחלט לא חושב שזה מועיל לסטודנטים לשבת שעות על גבי שעות על תרגיל כשהם תקועים, והגבתי בעניין לאחרים. השאלה היא האם בהינתן המצב הפתרון האופטימלי הוא לעיין בפתרון בדרייב, או להתייעץ עם מישהו/י. אני חושב שהתייעצות יותר מועילה, אבל מבין את העובדה שהדרייב יותר זמין (לא צריך לחפש מישהו להתייעץ איתו, לחכות לתשובה, וכו').
בראיה שלי, השאלות בשיעורי הבית כל כך קשות בין היתר בגלל הדרייב, בגלל הצורך להמציא כל שנה שאלות חדשות. הדרייב גרם לבעיה שאתם מנסים לפתור בעזרתו. כמו שמגיב אחר כתב, זה סוג של ביצה ותרנגולת.
בעניין האמפתיה: תרשה לי לא להסכים אתך, אבל באופן כללי זה אתגר להבין אנשים אחרים, את הקשיים שעומדים בפניהם, את נקודת המבט שלהם, וכו'. הדיון שאנחנו מקיימים פה הוא דרך אחת להבין אחד את השני/ה יותר טוב. אם לא הייתי כותב את הפוסט ואם סטודנטים/יות לא היו מגיבים, היכולת של שני הצדדים להבין זה את זה היתה כנראה פחותה. אי הבנות או חוסר אמפתיה (אם יש חוסר) הן לא מצבים קבועים אלא משהו שאפשר לשנות.
תשובה אחרונה: בקורסי תואר שני יש הרבה פעמים מבחני בית/פרוייקטים. יש לזה הרבה יתרונות (וזה מה שאני עושה בקורסי תואר שני שאני מעביר), אבל המהימנות של הציונים הללו יותר נמוכה מאשר המהימנות של בחינה. בבית הספר יש כלל שבקורסי תואר ראשון חובה לקיים מבחן. אולי אפשר ואולי כדאי לרכך את הכלל הזה, אבל כאמור המהימנות של הציונים היא סוגיה חשובה, וגם לא כל קורס מתאים לפרוייקט. אבל אני מסכים שאולי כדאי להגדיל את מספר הקורסים שיש בהם פרוייקט או בחינת בית.
סיוון, אני מניח שהדרך שלך ללמוד ולהפנים חומר היא אחרת, אבל אני מצאתי בשבילי הכי נכון זה לנסות לפתור שאלה, "לשבור עליה את הראש", ואז ללכת לפתרון שלה, להבין מה עשיתי לא נכון, ומה בדיוק אני לא מבין ברשימות מקושרות, ואז לחזור ולפתור אותה שוב.
הדרייב נותן לי את היכולת הזאת, ובלעדיו כמה שלא הייתי משקיע בשיעורים ובתרגולים במהלך הסמסטר, כנראה לא הייתי מסוגל לעבור את הבחינה, וחשוב יותר, לא באמת הייתי מסוגל ליישם את החומר שלמדתי, כי לפתור בעיה זו מיומנות אחרת לגמרי מלהבין איך המרצה פותר את הבעיה.
אני חושב שכבר הרבה שנים זו הדרך הטובה ביותר להתכונן לבחינה( לפני הדרייב היו חוברות מבחנים), אבל בשבילי ובשביל אחרים, זו גם הדרך הטובה ביותר להבין חומר, ולהיות מסוגל להתמודד עם שאלות במדעי המחשב בעצמך.
אם סגל הקורס( לאו דווקא הקורס בתוכנה) היה נותן לי פתרון מלא לשאלות קשות במקום לסמוך עליי שאעשה את קפיצת המדרגה הגדולה מאוד מרמת הקורס לרמת המבחן, ניחא. זה לא קורה, ומה שעומד לראשותי זה הדרייב.
ואני אוסיף שבמרבית המבחנים שניגשתי אליהם עד כה, לא ראיתי אף שאלה ממבחני עבר שפתרתי.
אין ויכוח שכדאי שלרשות סטודנטים/ות יעמדו חומרי לימוד, ואני מסכים שמבחני עבר או מבחנים לדוגמה הם חומרים מועילים (הועילו גם לי כשהייתי סטודנט). השאלה היא האם כל בחינה ותרגיל צריכים להיות זמינים (לדעתי לא), והאם סגל הקורס צריך לספק את החומרים הללו (לדעתי זה עדיף) או שהם יאגרו על ידי הסטודנטים.
היי סיון,
בתור בוגר של החוג, אני יכול לציין שהדרייב עזר לי מאוד. אני חושב שמעבר לעומס הרב שמוטל על הסטודנטים ודרישות להגיש מטלות בפרקי זמן לא תמיד סבירים, הבעיה טמונה באיכות הוראה ירודה. אני סמוך ובטוח שרב הסטודנטים יסכימו איתי שהקשר בין החומר שנלמד בהרצאה/בתרגול לבין התרגילים שניתנים הוא מקרי לחלוטין או במקרה הטוב חלש. סטודנטים מוצאים את עצמם בלחץ להספיק דברים כשלא תמיד ניתנו להם הכלים הנדרשים בכדי להתמודד עם השאלות של התרגילים (אני מזמין אותך לעקוב בסמסטר אחד איך מתנהל קורס באלגוריתמים או במודלים חישוביים). לא פעם נתקלתי בשאלות שאף אחד מחבריי ללימודים לא הצליח לפתור, ורק ניסו למצוא את התשובה באינטרנט או בדרייב .
בעיניי, לפני שמאשימים את הדרייב בפגיעה בלמידה, אני חושב שהמרצים והמתרגלים צריכים לעשות בדק בית ולשאול את עצמם האם הם באמת העבירו לסטודנטים את החומר הנדרש בכדי להתמודד עם השאלות שניתנות (ואני שם בצד שהחומר עצמו לעיתים גם לא הכי פשוט להבנה). מניסיוני – לא מעט פעמים מעבירים את השיעורים רק בכדי לצאת ידי חובה.
תודה, אני אעביר את הביקורת למי שצריך.
בדקתי קצת בעצמי ואני לא מבין את הביקורת (ואם לא אבין, לא אוכל לעזור).
הסתכלתי במצגות של תרגולים של קורס אלגוריתמים. למשל
יש ללחוץ כדי לגשת אל alg8%20-%20APSP%20-%20spring%20-%202018.pdf
יש ללחוץ כדי לגשת אל alg5%20fall%202018%20-%20Dijkstra.pdf
התרגולים הללו מציגים בעיות תרגיל ומסבירים בפירוט איך לפתור אותן. מה לא טוב בזה? זה נראה לי בדיוק "הכלים הדרושים להתמודד עם השאלות של התרגילים". פיספסתי משהו? השאלות בתרגולים שונות דרמטית מהשאלות בתרגילים עצמם? אולי כשאתה למדת זה היה שונה והשתפר מאז?
אשמח להבהרות.
היי סיוון,
אני ממש מרגיש שמבחנים הולכים ונהיים "קשים" יותר משנה לשנה. זה מאוד מורגש כשפותרים מבחנים היסטוריים, כמעט בכל מקצוע יש הבדלים עצומים בסימולציה על מבחנים בשנים 2012-2014 ומבחן משנת 2017.
היה לי ניחוש שהקושי נובע מהקלות בה ניתן למצוא מבחן שקיבל ציון גבוה, ונסיון של הסגל להשאיר רף גבוה בבחינות, כעת אני קורא שזה לא רחוק מהמציאות.
באופן אישי – ההרגשה שלי היא שהמבחנים הולכים ונעשים טרחניים. בתור סטודנט, פיתחתי מעין "תחושת בטן" על איזה פינות בחומר הן מבלבלות, וקיים סיכוי טוב שדווקא עליהם ישאלו במבחן, כדי שתהיה שונות גבוהה בציון. כמובן שלפתח את האינטואיציה הזו לא לקח יום ואף לא שנה, ולטעמי זו אחת הסיבות לממוצע נמוך אצלי בשנה הראשונה.
התוצאה – כמעט מכל מבחן אני יוצא עם תחושה חמוצה. הידיעה שלא משנה כמה הייתי מתכונן למבחן, כמה מבחנים היסטוריים הייתי פותר, כמה פעמים הייתי עובר על חומר ההרצאות או על שיעורי הבית – תמיד בסוף היה את הטריק שלא הייתי תופס בזמן (ושברוב המוחלט של המקרים, הקשר בינו לבין היופי או העומק של אותו מקצוע הוא מקרי בהחלט). זה גם גרם לי לזלזל בלימוד למבחן, שכן לפתור 10 מבחנים לא יביא לי שום תועלת (על אחת כמה וכמה לעבור על חומר ההרצאות).
בחלק מהמבחנים האלה קיבלתי 100. זה לא תרם לתחושה החמוצה של "מה בעצם אתם בודקים פה?" מיותר לציין שהגלגל עגול ולא חסרים מבחנים כאלו בהם קיבלתי 70, 80. מתוסכל ומיואש לגמרי, אבל "משחק את המשחק".
היום מבחנים בשבילי הם כמו הגרלה. חברים וחברות שלי בשנה מתקדמת של התואר, מצטיינים, מתוסכלים לגמרי מהשיטה, ונוטים לכיוון קורסים שנחשבים קלים, רק כדי לשמור על הממוצע (כדי שיוכלו, נניח, להתקבל לתואר שני, או למעסיקים נחשבים).
כמובן שב"קלים" אני מתכוון למבחנים קלים. למרות שהיום לא מפתיע לשמוע שגם בקורס שנחשב קל, הפתיעו במבחן קשה (לפי ההגדרה מעלה).
בתור סטודנט שחושב רבות על תואר שני, המבחנים נראים לי כמו משחק רולטה על הממוצע שלי. בסופו של דבר, אני אצטרך לשרוף זמן יקר וכסף כדי לנסות להתקבל. וזה תוך כדי התחושה שמלווה כמעט כל קורס שאני עושה: "לא הגיע לי 82 פה, לא הגיע לי 78 פה" וכו'. תחושה זו במקרים רבים גורמת לי (ולחברי) לגשת למועדי ב' ולייצר עומס מיותר על המערכת. ולחשוב טוב האם אוניברסיטת תל אביב היא המקום הכי טוב להמשיך בו לתואר שני.
השאלה – מה עושים? אני לא יודע. אחרי כל מבחן, בא לי לצעוק "מה כל כך מרתיע מלכתוב מבחן משקף והוגן? גם אם יהיו מאיות?" – מעריך שזה לא יקרה בזמן הקרוב.
אבל אני יודע מה לא לעשות – לא לפגוע בדרייב. מן הסתם, רמת המבחנים רק תמשיך לעלות. אם לא יהיה דרייב, ייפתח "דרייב מחתרתי" מפוקפק (מבחינת איכות החומרים). כנראה שלא לכולם תהיה גישה אליו (העמקת פערים?), ולאלה שכן, התועלת תהיה פחותה מהתועלת הנוכחית.
הפגיעה תהיה במוכנות הסטודנטים. משקל ה"רולטה" במבחן רק יעלה.
רק כדי לסכם, אתן דוגמה לשאלה טרחנית: במבחן מערכות הפעלה, הוצגה תוכנית C שפותחת קובץ, ונשאלה שאלה לגבי הקוד (האם יתקמפל, האם ייכשל, אם לא – מה יבוצע וכו'). אחד המסיחים היה שהקוד לא יתקמפל כי רשום O_CREAT במקום O_CREATE.
כשראיתי את המסיח הזה, התמלאתי כעס (באמצע המבחן). מה בעצם אתם בודקים פה? מיותר לציין שכל המבחן היה באותה אווירה.
ההרגשה היא שהסגל ציני וקר ביחס אלינו. ההרגשה של הסטודנטים היא מאבק מתמיד בגורמים חסרי אמפתיה, שרק מקשים יותר ויותר מיום ליום. פגיעה בדרייב (עוד מקל) רק תשתלב עם התחושה הזו. אני מציע לסגל הפקולטה לחשוב גם על הקלות והטבות, כדי לייצר את האמון בינינו מחדש.
פולני אלמוני, תודה על ההערות. קודם כל, בתור מי שלפעמים גם מתעורר בו כעס אני אתן לך את העצה שנותנים לי כשאני כועס: לא כדאי לכעוס. אני לא תמיד מצליח ליישם את העצה הזאת אבל אולי אתה תצליח יותר.
לגבי הנקודה הכללית: אני מקווה שזה לא נכון שמבחנים נהפכים ליותר קשים, אבל אני לא באמת יודע אם אתה צודק או לא. אולי אתה צודק.
יכול להיות שהסיבה היא זו ששיערתי, שזה נובע לפחות חלקית מהצורך להמציא שאלות חדשות כל פעם. זה לא קל, וזה בטח לא קל לעשות תוך שמירה על רמת קושי אחידה. אבל אני לא בטוח שזו הסיבה, זו רק השערה.
אני כן יכול לתת דוגמה לסיבה אחרת לגמרי שבגללה בחינות משתנות: ערעורים. כשלימדתי מערכות הפעלה, אחד הדברים שהקשה עלי (שלא לומר ייאש אותי) היה כמות הערעורים, שבחלקה נבעה מזה שבתחום הזה קשה לשאול שאלות שהתשובה עליהן מוחלטת. הרבה פעמים יש עוד אפשרות וסטודנטים/יות העלו אפשרויות כאלה בערעורים. זה יותר קל להתמודד עם זה בבחינות פתוחות ויותר קשה ברב-ברירה. החוויה הזאת גרמה לי להעדיף בתוכנה 1 שאלות שהתשובה עליהן חד משמעית, כמו מתקמפל או לא מתקמפל וכדומה. אני חושב שהשאלות הללו בתוכנה 1 הן שאלות טובות ברובן ומפגינות ידע והבנה. אבל השיקול הזה של פתרון נכון יחיד השפיע לפעמים על בחירת סוג השאלות.
לגבי המסיח על O_CREAT במערכות הפעלה, אני חושב שהבחינה לא שלי ואני לא יודע למה המסיח הופיע. בתוכנה 1 אנחנו לא שואלים שאלות כאלה מכיון שבתכנות בג'אווה בסביבת פיתוח מודרנית הסביבה משלימה מזהים ולכן גם אני לא תמיד יודע מה האיות הנכון שלהם.
אבל כן הייתי נותן שאלות דומות לזה במערכות הפעלה, שוב לא מהסיבה שאתה חושד בה (והייתי מסביר את זה בקורס). שאלות כאלה הופיעו לפעמים מתוך הנחה שמי שפתר בעצמו תרגיל מסויים יצליח לענות עליהן ואילו מי שלא פתר בעצמו לא יצליח, או ינחש. במקרה הזה אני חושב שזה המצב. האיות הנכון של המזהה הוא איות לא נכון באנגלית. אני לא הייתי מצליח לכתוב תוכנית שמשתמשת במזהה, כפתרון לתרגיל, בלי לשים לב למוזרות הזאת. אז זו אזוטריה, אבל אזוטריה שמיועדת לתת נקודות למי שהתמודדה בעצמה עם תרגיל תכנות. אולי זו היתה הסיבה למסיח הזה. שוב לא בטוח.
סיון – השאלה המדוברת הייתה בבחינה שלי, והסיבה למסיח היא בדיוק הסיבה שציינת.
אגב, אף סטודנט לא בחר במסיח זה כתשובה נכונה.
על שלושה דברים ארצה לדבר: על החיסרון בדרייב, על מבנה התרגילים והקורסים, ועל חוסר בתקשורת.
אני שמח לראות התייחסות מנומקת ורצינית לבעיה. לא חשבתי על הדרייב בצורה שאתה מתאר, ובפרט לא על החסרון של הנגישות למבחנים ותרגילים מהעבר. אני מסכים עם הבעייתיות של נגישות לחומר עבר. אני לימדתי בקורס מקצועי צבאי, בו ניתן היה לשלוט באופן מלא על המידע שהחניכים היו נגישים אליו. אכן מניסיוננו, כאשר מלמדים מבוא לתכנות, אותו תרגיל Hello World טוב עכשיו בדיוק כמו שהיה טוב לפני 10 שנים או יותר. וכאשר חניך למד בצורה עצמאית הוא כמעט תמיד למד בצורה טובה יותר מאשר אם קיבל רמזים או תשובות.
מחוץ לסביבה כזאת, הדרייב הוא במובן מסוים בלתי נמנע. אין הבדל מבחינת המאמץ בין לנהל את החומרים שלך באופן אישי, לבין לחלוק עם כל מי שאיתך בתואר, פעולת ה-share היא מיידית. לכן הסיכוי שלא יהיה דרייב עם חומרים אלה הוא קטן. אבל יש סיכוי שיהיו הבדלים בשימוש בדרייב. הרבה מההבדלים בשימוש שלי בדרייב בשנה זו בתואר נבעו מההבדלים בתרגילים עצמם. כאשר אני (וגם סטודנטים אחרים) מסתכל על בעיה ולא מבין אפילו כיוון כללי לפתרון, הדבר הראשון שאני עושה זה לחפש עזרה, ובמקרה זה אין זמין מהקיצור בכרום לתיקיית הקורס בדרייב. כאשר הקושי בשאלות נבנה בצורה הדרגתית, אני לא רוצה עזרה. כשאני מרגיש שהתשובה בהישג יד, גם אסרב לקבל תשובות או רמזים כדי להצליח בעצמי. באופן מכליל מעט, בכל קורס כל התרגילים השתייכו לאחת מהקבוצות בלבד: או שכולם היו הדרגתיים, או שכולם היו "בלתי-אפשריים" ומתסכלים. זה הבדל מהותי באיכות הקורס והלמידה, ולא תמיד הייתה קורלציה עם איכות המרצה כמרצה. בקורסים מהסוג הראשון, פתחתי את הדרייב פעמים ספורות אם בכלל, ובקורסים מהסוג השני הרגשתי שהדרייב פתוח אצלי כדרך קבע.
עוד בעיה שמשפיעה גם על הבעיה הקודמת היא קצר התקשורת. בשנה זו לא הרגשתי שקיים לי אפיק תקשורת פתוח מול הסגל, אלא דרך ה"סנגורים" שלי במקרה של פגיעה בזכויותיי, ועד הסטודנטים. ישנם קורסים בהם המרצים לא דיברו יותר מ-5 דקות במצטבר על נושאים שאינם קשורים ישירות לחומר הנלמד (וזה כולל שאלות לגבי מבנה המבחן), וברוב הקורסים הקבוצות היו גדולות מאוד והרושם היה שהמרצה לא מכיר אף סטודנט בשם. נוסף על כך, אף גורם מהסגל שאינו המרצה לא יצר קשר איתנו, כך שנוצרה תחושה של "אני יחיד מול מערכת מונוליתית". יכול להיות שהייתי יכול לפנות לאחד המרצים בנושא התרגילים הקשים והייתי מקבל מענה חיובי, אך בסיטואציה כזאת רעיון כזה לא יכול אפילו לעלות לראשי! אוסיף רק שברור לי שאין אפשרות שהמרצה/ראש החוג/גורם אחר יעשה פגישות אישיות לכל סטודנט או משהו בסגנון, ואין לי הצעה לפתרון, אני רק משתף את חלק מתחושת הריחוק בין הסטודנטים לבין הסגל.
ע, תודה על התגובה המעניינת.
קודם כל והכי חשוב: אם משהו מפריע לך, כמו תחושה שכל התרגילים בקורס בלתי אפשריים, תתלונן. אני חושב שהתחושה שלך שאתה יכול לפנות רק דרך הועד מוטעית לגמרי. אני בהחלט חושב שאם יש לך אמירה מנומקת ומסודרת, המרצה יפגש/תפגש אתך בשמחה, ולדעתי גם ראש החוג, וכנראה כמעט כל מי שתפנה אליו. אני לא חושב ששמעתי על מקרה שסטודנט פנה לחבר/ת סגל עם הערה על קורס שחבר/ת הסגל מלמד/ת ונענה שיפנה דרך הועד, ונראה לי שאותו דבר תקף גם לגבי ראש החוג. אני חושב שהתחושות שלך לגבי הנגישות של הסגל מוטעית לגמרי.
אתה צודק שבקורס גדול (ולפעמים גם בלא כל כך גדול) קשה לחלק מהמרצים ללמוד שמות. זה בהחלט נכון לגבי, קשה לי מאוד ללמוד שמות במהלך קורס. אבל זה מנותק לגמרי מהצורה שבה אני מתייחס לסטודנט/ית שניגש להעיר, לבקש, או להציע משהו. בהרבה מקרים אני גם אזכור את השם אחרי פניה כזאת.
תודה רבה על השיתוף של החויות מלימוד נושאים דומים בצבא. אני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת, גם שזה מראה שבסביבה סטרילית אפשר להשתמש באותם תרגילים ומבחנים שוב ושוב (וזה מאפשר לשפר אותם בהדרגה), וגם עם זה שיהיה קשה מאוד להגיע לזה בסביבה פתוחה. אבל זה מראה שיש מנעד גדול של אפשרויות למטלות ובחינות ולצורות פתרון.
היי סיון, אני חושב שאת עיקר הבעיה שאתה מתאר אפשר לפתור בפתרון יותר סביר. שלא כולל מלחמה במשהו שהוא כנראה בלתי נמנע (סטודנטים שמשתפים פתרונות). איך שאני רואה את זה, עיקר הבעיה היא המבחנים בקורסים סטייל מערכות הפעלה (מבני מחשבים, קומפילציה). בקשר לקורסים האחרים, כמו שאמרת, יותר קל להמציא שאלות. ובקשר לתרגילים הפתורים, לרוב אפשר למצוא דרכים להתמודד איתם (תרגילי תכנות שיותר קשה להעתיק לדוגמה). ובכללי אני חושב שסטודנטים מנסים לפחות לפתור את התרגילים לבד
בקשר למבחנים בקורסים סטייל מערכות הפעלה, בהם לדעתי צריך להתמקד בשאלות פתוחות קצרות שבודקות הבנה. אפשר לדוגמה לבקש מסטודנטים לתאר תהליך או להסביר גישה מסויימת. אני חושב שזה אולי גישה טובה יותר לבחון בנושאים כאלה מכייון שגם אם סטודנטים ידעו שזה מה שהם הולכים להשאל עליו. הדרך כנראה הכי טובה להתמודד עם שאלה כזאת זה להבין את החומר טוב
חן, תודה על ההערה.
התגובה שלך גרמה לי לחשוב שאולי אם הבעיה של המצאת שאלות בחינה חדשות מוגבלת למספר קטן של קורסים, אולי באמת אפשר למצוא פתרון נקודתי לקורסים הללו.
אבל אני לא בטוח ששאלות פתוחות הן הפתרון האפקטיבי. אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל בדיקה של 150 תשובות לשאלה פתוחה (ויש היום גם קורסים עם יותר מ-150 סטודנטים) היא כל כך מונוטונית, שלי לפחות קשה להתרכז ולהתייחס באופן ראוי לכל מחברת.
שלום סיון,
הלינק לפוסט שלך התגלגל אלי ורציתי לתת פרספקטיבה – בעיקר לסטודנטים שקוראים אותו.
ראשית, בהחלט *כן* צריך לשבור את הראש שעות, עד שמצליחים (או לא). (אגב, אני בספק אם מישהו יושב שעות לפני שמציץ בדרייב. זה אולי *מרגיש* כמו שעות, אבל זה לא.)
אם לא תלמדו לשבור את הראש עכשיו, מה תעשו אח"כ? בעבודה לא יהיה fallback עם הפתרון. ולכל אלה ששרים את שבחי Google ועידן המידע – אז הקוד של המוצר שתעבדו עליו לא נמצא שם, והפתרון לבאג הדחוף של הלקוח גם לא, וגם לא הרעיון ל-Feature החדש שיבדל את המוצר מהמתחרים.
אין דבר מייאש יותר מקולגות תלותיים שלא מסוגלים להתמודד עם מטלות לבד וזקוקים ל-hand holding בלתי פוסק. ואנשים הם כאלה לא בגלל שהם טיפשים, אלא בדיוק בגלל שלא פיתחו מתודולוגיות ו"ישבן" לפתור בעיות לבד.
אחת התכונות החזקות שאנחנו מחפשים היא שבנאדם יהיה "שגר ושכח". למציאות אין דרייב.
נקודה נוספת, שאולי היא קצת מגעילה: הדיון כאן יהיה הרבה יותר משמעותי אם כל מגיב יצרף את הממוצע שלו. צר לי, אבל כל שיטת לימוד צריכה לדרג את הסטודנטים, וטבע האדם הוא שנוח למי שמדורג נמוך להאשים את המערכת במקום את עצמו. לכן, תלונה על כך שהסגל "לא יודע ללמד" ממישהו עם ממוצע 70 צריך לקחת עם הרבה מאוד מלח.
– בוגר מדמ"ח באת"א, ממוצע 95
החלק האחרון טיפשי בכל כך הרבה רמות. סטודנט שיושב על ממוצע 100 וכותב "הסגל לא יודע ללמד" הוא אידיוט גמור לעומת סטודנט עם ממוצע 70 שמציף בעיות קונקרטיות וכותב תגובה עניינית. שנציע גם סתימת פיות מוחלטת למישהו שקיבל 65 במבחן?
בהחלט אפשר לקבל 100 *למרות* איכות ההוראה, ולצאת בהרגשה חמוצה ועם הצעות לשיפור.
הנקודה שלי היא שתלונות של סטודנטים עם ממוצע נמוך הן סוג של רעש, משום שאין דרך לדעת האם פתרון הבעיות שהם מציפים אכן ישפרו את הציון שלהם, ומצד שני לפתרונות תמיד יש עלויות. בהעדר דרך לדעת האם למתלונן יש פוטנציאל לשיפור או לא, קשה לתת למשקל לתלונות כאלה. (אגב, מעניין אם היכולת לבנות תגובה מבלי לקלל יכולה לשמש כמבחן כזה.)
נראה לי שמה שהמגיבים מפספסים, ואולי לאוניברסיטה לא נוח להודות בו, הוא שעבור התעשייה, הציון בתואר הוא סיגנל גם (ואולי בעיקר) של יכולות ולא של ידע. הרי לרוב המעסיקים לא ממש אכפת אם אני יודע לוגיקה או whatever. מה שכן חשוב הוא יכולת אנליטית, יכולת לוגית, יכולת לפתור בעיות, וכו'.
הדרך המקובלת היום לזהות את היכולות האלה היא להסתכל על הציון בתואר, מאחר שברוב המכריע של המקרים מתקיים שציון גבוה => יכולות. לכן, מי שמצליח לפתור בעיה באלגוריתמים לבד תוך שעה, צריך לקבל ציון יותר גבוה ממי שלא מצליח לבד גם אחרי יום ומצליח רק בעזרת הדרייב, גם אם בסופו של דבר שניהם מגיעים לקו הסיום עם אותה רמת ידע. כי אח"כ בעולם האמיתי, לא יהיה דרייב.
אני מצטרף לסטארטאפיסט בבקשה לא להשתמש בכינויי גנאי. זה לא תורם לדיון.
לגבי המשמעות של ציונים: כמובן שאנחנו מבינים שלציונים בתואר יש מתאם להישגים קודמים וליכולות מכל מיני סוגים שלא בהכרח קשורות לחומר שאנחנו מלמדים. זה לא אומר שאנחנו חושבים שהחומר שאנחנו מלמדים לא חשוב למי שעוסק במדעי המחשב. יכול בהחלט שלמעסיק מסויים הידע בלוגיקה לא משנה, אבל אולי חשוב לו הידע באבטחת מידע, או מסדי נתונים, ולא אנחנו ולא הסטודנטים/יות יודעים בזמן הלימודים במה יעסוק כל בוגר במהלך הקריירה.
אכן אין לסגל מטרה שכל הסטודנטים/יות יסיימו עם ממוצע 100. זה לא מועיל לכלום; זה לא נותן משוב לסטודנטים שהם יכלו להשיג יותר, לא נותן תמריץ לסטודנטים להתאמץ יותר, וזה אכן מונע מידע מועיל ממעסיקים פוטנציאליים וממי ששוקל לקבל בוגרים לתארי המשך.
אבל אין לנו שום אינטרס שתלמידים/ות ינשרו, ואין לנו שום אינטרס שתלמידים/ות יסתובבו עם הרגשה חמוצה ועם תחושה שהם לא קיבלו מספיק כלים להתמודד. אנחנו כן מניחים שכשלון מדי פעם בקורס שמצריך מועד ב' או אפילו חזרה על קורס הוא לא דבר שצריך להימנע ממנו בכל מחיר; לפעמים זה חלק מתהליך משוב תקין לגבי הרמה הנדרשת, כמות ההשקעה הנדרשת, וכו'. אבל אנחנו מעדיפים שתלמידים כן יצליחו להתמודד, ידעו את החומר ברמה כמה שיותר גבוהה ויקבלו ציונים גבוהים.
הערה אחרונה על "יכולות" וציונים גבוהים. יש לאנשים כל מיני יכולות, חלק אפשר לשפר וחלק מאוד קשה. אבל אחד הדברים שסטארטאפיסט כתב הוא שהיכולת להתאמץ ולהתמודד עם קשיים ולהשקיע הרבה זמן היא חשובה, וזו יכולת שאפשר בהחלט לשפר אותה. הציונים מושפעים לא רק ממה שאתה מגיע איתו לתואר, אלא גם במאמץ שמשקיעים. זו הערה נכונה בעיני.
נכתבו כאן הרבה סוגיות חשובות ומעניינות אבל יש נושא שלדעתי לא זכה כאן להתייחסות מספקת, שעות קבלה.
צריך להבין ששעת קבלה היא לא פתרון טוב לסטודנט שנתקע על תרגיל.
ב3 שנותיי באוניברסיטה נכחתי בשעת קבלה אחת. הגיעו עוד 12 סטודנטים שנלחמו במשך שעה שהתרגיל שהם מעוניינים יעלה לסדר היום. אני, שמטבעי אינני כזאת, יצאתי אחרי שעה של שעת קבלה בלי תשובה לשאלה שאיתה הגעתי. יותר לא חזרתי.
הרבה סטודנטים נתונים ללוח זמנים צפוף בין אם בגלל שהם עובדים במקביל ובין אם בגלל עומס של קורסים. הזמן שרוב הסטודנטים מכינים בו את שיעורי הבית הוא הסופ"ש. כאשר יש תרגיל להגשה כל שבוע וסטודנט מגיע למוצ"ש בלי שהצליח לפתור את התרגיל הוא פותח את הדרייב הידוע לשמצה וקורא את הפתרון.
הייתי מצפה מסגלי הקורסים לחשוב על רעיונות יצירתיים כמו שעת קבלה פתוחה שמתקיימת ביום, שעה ומקום קבועים, בחדר עם אפשרות לישיבה בקבוצות והכרזה על כל שולחן קבוצתי כ'שולחן לפתרון שאלה X' כאשר כל סגל הקורס עובר בין השולחנות ועוזר כשצריך.
רעיון נוסף ממחוזות המדע הלא כל כך בדיוני, שעת קבלה מצולמת שבה מצולם המתרגל עם לוח והסטודנטים מתחברים מהבית ומעלים שאלות בצ'אט או בפורמט דומה. לאחר מכן הצילום עולה לאתר הקורס למען סטודנטים שלא נכחו בשידור הלייב.
דבר נוסף שנתקלתי בו בחוג אחר בפקולטה זה מרצה שמקליט (אודיו) פתרונות שלו לתרגילים. כך הסטודנט לא רק קורא פתרון של סטודנט אחר ומסמן לעצמו וי בלי להבין באמת אלא שומע הסבר מקיף על דרך החשיבה לפתרון.
הצעות מועילות, אני אעביר אותן הלאה.
הרעיון שלך של "שעות קבלה פתוחות" כבר עלה אצלנו (תחת כותרת קצת שונה, אבל בעיקרון בפורמט דומה) וננסה לבדוק את ההיתכנות שלו.
אני חושב שבמידה מסויימת סטודנטים יכולים לארגן מפגשים כאלה לתמיכה בפתרון תרגילים (והתכוננות למבחן) בעצמם/ן. המעבדה בשרייבר פתוחה גם בסוף שבוע ומי שמסוגל פיזית להגיע יכול להיפגש שם לצורך כך. אני חושב שלא רק סגל הקורס יכול לסייע לתלמידים/ות, אלא גם תלמידים/ות אחרים. הדיון בשאלות עוזר לפתור אותן, ודיון בעל פה יותר מועיל לדעתי מהצצה בדרייב. באמצע השבוע אפשר לעשות את זה גם בשרייבר, גם בספריות, ואין בעיית הגעה (יש תחבורה ציבורית).
אני מניח שלפחות חלק מהמתרגלים/ות יסכימו להגיע למפגש כזה (כנראה לא בסופ"ש, אבל אולי בשישי בבוקר) אם סטודנטים/יות יארגנו את זה, במקום שעות קבלה.
אני לא מנסה להעביר את האחריות לסטודנטים; אנחנו נבדוק מה אפשר לעשות בעניין ביוזמת הסגל. אבל יש היתכנות לדעתי לזה גם ביוזמה של סטודנטים/ות.
אני מאמין שמועיל להתייחס באופן נפרד מהותית להימצאות פתרונות תרגילים בדרייב, לעומת הימצאות פתרונות של מבחנים.
בנוגע לתשובות מבחנים: האמירה לפיה פרסום המבחנים ופתרונות למבחנים פוגם באפשרות להשתמש בשאלות מבחן שוב במועדים שונים תמוהה לי מעט. אם נתייחס לקורס מערכות הפעלה (אותו טרם עשיתי, לכן *אניח* דברים בנוגע אליו), זהו קורס של 4 שעות אקדמאיות: אני *מניח* שכמות החומר הנלמד בו לא קטנה, ולכן גם כמות השאלות הפוטנציאליות שיכולות להישאל על חומר זה אינה קטנה גם כן – בין אם שאלות אלו נשאלו במבחן קודם או לא. כמו כן, אני *מניח* שניתן לתת כל שאלה במספר מסויים של קונפיגורציות שונות. אם כך, האם בחירת תת-קבוצה מסוימת של שאלות מתוך מאגר זה לא מספיקה כדי להרכיב מבחן שרמתו טובה ואינה נסמכת על שינון? ברור לי שיש רצון "להתקיל" נבחנים עם בעיה שטרם ראו ולכן תבחן רק את הבנתם בחומר, אך משהו שחשוב לזכור (ונראה שבקורסים מסוימים הסגל לא תמיד זוכר) הוא שקורסים לא מתקיימים בוואקום. בתקופת המבחנים אין לרוב המוחלט של הסטודנטים את האפשרות לשבת בנוחות ולשנן שאלה שאלה ואת התשובה שלה מתוך מאגר השאלות, וכל נסיון ללמוד ככה שקול למשחק ברולטה רוסית על הציון – וזאת בהנחה ששאלות אלו הן בכלל שאלות אמריקאיות ואינן דורשות נימוק המראה הבנה.
שוב, ברורה לי ההעדפה לתת מבחן כאשר אתה בטוח שאף אחד מהסטודנטים לא ראה שאלות דומות לאלה במבחן, אך בטחון כזה לא קיים עם הדרייב או בלעדיו, ולכן נדמה לי שהטענה במקרב זה מופרזת מעט.
בנוגע לתשובות תרגילים: כאן הדאגה ברורה הרבה יותר. כן, יש חשיבות לאפשרות לפתור תרגילים לבד. מעבר לכך, קיומו של הדרייב עלול למנוע מהאוניברסיטה לבחור להגדיל את המשקל היחסי של תרגילי בית בציון קורסים (דבר שנראה לי חשוב ויועיל מאוד לסטודנטים, אך זה לא לעכשיו). אך האם ניתן לעשות משהו עם "זליגה של תשובות תרגילים"? אני מאמין שלא. נניח שהדרייב לא מכיל את הפתרונות לתרגילים, ונניח כי סגל הקורס מבצע ניטור אקטיבי לדף הרלוונטי ב-stackexchange, גם זה לא יעזור. לא יפתיע אף אחד (בטח לא אף סטודנט), כי לכל קורס שנפתח, נפתחת גם קבוצת וואטצאפ/טלגרם/אחר המאפשרת תקשורת שוטפת בין הסטודנטים. עוד פחות יפתיע כי בין החומרים העוברים שם מועברים לעיתים גם הפתרונות של תרגילים שונים. פרט להאפלה תקשורתית מוחלטת, קשה לראות מה ניתן לעשות בנושא מעבר למה שנעשה כרגע למניעת העתקות (איום שהעתקה ברורה תגרור פסילת תרגיל, וכו'). אם אין אפשרות למגר את התופעה, המטרה החדשה היא למצוא דרך להפחית את ההסתמכות על הדרייב/הקבוצה ככל שניתן.
כאן שוב פתרון אפשרי לדעתי הוא בנק שאלות. נניח כי התרגיל מכיל, מעבר לשאלות החובה הרגילות שאלות "חימום" קלות, שאלות נוספות ושאלות אתגר. שאלות החימום לא יהיו חובה ולכן ניתן יהיה למחזר אותן ללא חשש. היתרון הוא כפול: במעבר ראשון על החומר, ניתן יהיה לפתור על מספר שאלות פשוטות ולקבל עקומת למידה מתונה יותר, אשר מביאה את הסטודנט לאותה רמה, בהשקעה של מעט זמן נוסף. בנוסף לכך, בסוף הקורס השאלות הנוספות ושאלות האתגר יאפשרו לסטודנטים לחזור ולתרגל את החומר בחתך נושאי. לכך יכולים להתווסף מבחנים פתורים שהסגל מפרסם, עליהם יוכלו הסטודנטים לעבור. כיוון שהמבחנים לא מתקיימים בוואקום וזמן ההכנה אליהם מוגבל, כמות מספקת של תרגול רלוונטי, מגוון ברמתו, וניתן עם פתרון מספק(*) ייתר את השימוש בדרייב, גם אם באופן חלקי וימוחזר עם שינויים קלים למחזורים הבאים.
(*) על חשיבות הפיתרון: יש חשיבות לשחרור מבחנים פתורים באופן מלא, וכן לשחרור פתרונות התרגילים בזמן המתאים לקראת המבחן. הפתרונות מאפשרים לסטודנטים המבצעים תרגול שוטף לקראת המבחן לקבל משוב מיידי מבלי להטריח את סגל הקורס. הסטודנט שפתר את השאלה נכון יוכל לוודא את הצלחתו ולקבל נקודת מבט נוספת, סטודנט שפתר וטעה יוכל לראות באיזה שלב שגה ומה הסימנים המעידים לכך, וסטודנט אשר נתקע בשלב מסוים בפתרון יוכל לקחת רמז ולנסות להמשיך הלאה. כמובן שיהיה גם מי שיקרא את הפתרון ישירות ולא ינסה להתמודד עם הבעיה, אך מצב זה הוא כבר מעבר לסגל הקורס. אני מאמין (ומקווה שגם סגל הפקולטה למדעים מדויקים מאמין) שהסטודנטים רוצים לפתח את יכולות ההבנה ופתרון הבעיות שלהם ולא את יכולות השינון המאומץ, ולכן גם בהינתן פתרון יעדיפו לעשות מאמץ עצמאי ולהסתמך על הפתרון הקיים כמה שפחות. אחרי הכל, גם סטרטאפיסט חכם יודע שבזמן לחץ עם דדליין (בין אם להשקת מוצר ובין אם למבחן) לשבור את הראש על כל דבר קטן יזיק יותר מאשר יועיל, וקבלת משוב מיידי ייתן הרבה יותר משעתיים של בהייה, בעיקר אם הוא מסופק על-יד סגל הקורס.