משרדי החינוך והביטחון מפעילים ביחד זו השנה השלישית כיתות מיוחדות בתיכונים וחטיבות ביניים רבות. הכיתות נקראות כיתות "נחשון" בתיכונים וכיתות "מסד נחשון" בחטיבות, והן זוכות לתוכנית העשרה בנוסף לתוכניות הלימודים הרגילות של בתי הספר. התוכנית מיועדת לטפח בתלמידים מצויינות לימודית (בעיקר במתימטיקה ומדעים) ומוטיבציה להיות "פרטים תורמים ומובילים הנסמכים על בסיס ערכי מוצק ומחוייבים לקיומה וקידומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מתקדמת".
התוכניות הן ניסיון של צה"ל להתמודד עם היעדר מוטיבציה בקרב חלק מהמועמדים לגיוס. אין פסול בכך שצה"ל מנסה להתמודד עם הבעיה, אבל יש פסול בשיטה. צה"ל לא צריך להתערב בחינוך הנוער לערכים ולאזרחות, הוא אינו צריך להכשיר מורים מחנכים, והוא לא צריך לפתח תפיסות חינוך ותוכניות לימודים עבור ילדינו.
החיים באקדמיה 
תגובות
נקווה שאין שם עבירות מין.
בזמנו, הייתי חלק בתוכנית "טיפוח" משהו כזה במכון וייצמן, לחטיבות ביניים, ואני מקווה שמאז יש שיפור כלשהו בזכויות הילד. למעשה תוכנית כזו היא על הגבול של הפרת זכויות אדם במישור של גיוס ילדים לכוחות בטחון, דבר שאסור על פי אמנות בינלאומיות שישראל אישררה וחתמה. (גם הגדנע אם עוד קיים…). לישראל יש מורשת לא פתורה ומוכחשת ברובה של גיוס ילדים, מזמן המחתרות. משום שחלק מאותם "ילדים חיילים" עדיין בתפקידים בטחוניים, ונמצא במצב של הכחשת הטראומה וההזנחה שעבר, זה נחשב חיובי, כי אנשים שעברו משהו רע, ולא פתרו אותו בינם לבין עצמם, נוטים לפזר את החוויה לאחרים, כדי להמשיך ולהכחיש נזקים ואבל.
ישראל לא נמצאת היום במצב שמצדיק הפרות זכויות אדם מסוג של עולם שלישי, גם אם יש ירידה במוטיבציה לגיוס. אני בספק אם הפרות זכויות אדם הן מפתח ארוך טווח לעידוד המוטיבציה או בדיוק להיפך.
כרגע הורים מתפתים, במיוחד כי יש פה הסללה למעלה לשכבות כלכליות בינוניות, וגם שיטה למוביליות חברתית (זה תמיד הפיתוי של הצבא, בכל העולם), אלא שיש פה בעיה אם ההורים ממלאים תפקידם כראוי בהרשותם זאת כביכול "לטובת עתידו של הילד". גבולי מאד.
אני לא רואה למה את חושבת שזה קשור לעבירות מין. אני גם לא חושב שאפשר להגיש שבתוכניות הללו הילדים מגויסים לצבא.