הצטערתי לגלות שבחודש שעבר נערך באוניברסיטת תל-אביב כנס למוזמנים בלבד.
ביוני הארץ רעשה כאשר רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, הורתה למארגי כנס שם לפתוח אותו לציבור. הכנס הסגור (או הסדנה) היה אמור להוות את היום השני באירוע אודות הבדואים בנגב, שהיום הראשון שלו היה פתוח. כרמי סברה שלא ראוי לארגן כנס סגור באוניברסיטה והורתה למארגנים לפתוח אותו. הם העבירו אותו אל מחוץ לאוניברסיטה.
באופן משונה, שני הצדדים צדקו. מארגני הכנס צדקו בכך שהם לא חייבים לפתוח כל פגישה שלהם לציבור. אני חושב שאני בהחלט יכול להיפגש עם אדם או כמה אנשים במשרדי או בחדר ישיבות באוניברסיטה, לסגור את הדלת, ולצפות לכך שמי שאינו מוזמן לפגישה לא יכנס. אבל כאשר לאירוע יש היבטים של אירוע ציבור ולא של פגישה, לא ראוי לסגור אותו. אם המארגנים קראו לאירוע כנס והזמינו משתתפים רבים, היה ראוי לפתוח אותו לציבור (או לערוך אותו מחוץ לאוניברסיטה, כפי שעשו בסופו של דבר).
הכנס למוזמנים בלבד שנערך באוניברסיטת תל-אביב בהחלט היה אירוע ציבורי (הוזמנו אליו 500 בני נוער), ואני מצטער על כך שהוא היה סגור. הכנס נערך על ידי גוף באוניברסיטה שנקרא סדנת תל-אביב למדע, טכנולוגיה ובטחון ע"ש פרופ' יובל נאמן. הכנס לא רק סגור לציבור, אלא כמעט סודי: באתר של סדנת תל-אביב הכנס הזה לא מופיע ברשימת הכנסים וימי העיון שהסדנה מארגנת.
החיים באקדמיה 
תגובות
השם של הכנס "מדע וטכנולוגיה בשירות הביטחון". כפי ששמעתי, לרשויות הבטחון יש אזור אקס-טריטוריאלי באוניברסיטת ת"א, ובכלל זכותם לעשות במרחב הנתינות שלהם ששמו מדינת ישראל, ככל העולה על רוחם.
סיון שלום
אוהב את הכתיבה ואת הנושאים. האם אפשר לפרסם מפעם לפעם דברים שלך אצלי במגזין המקוון
בועז בן נון