מה שטוב לספורט ולאמנות יהיה טוב למדע

 

פרס הנובל שפרופ' עדה יונת זכתה בו גורם נחת ובעקבותיו התקשורת מלאה במאמרים שמדגישים את הצורך לקדם את המדע, כמו למשל מאמר המערכת של "הארץ" מיום שישי. זה בדיוק הזמן לשאול איזה מהלכים צריכה לעשות החברה בישראל כדי לקדם את המדע.

 

תשובה אחת, שהיא שגרתית אבל נכונה, היא שצריך להגדיל את מספר חברי הסגל באוניברסיטאות ולהגדיל את תקציבי ההשכלה הגבוהה. התשובה הזו הופיעה בצורה זו או אחרת בכל המאמרים שנכתבו בעקבות הזכיה של פרופ' יונת. בגלל היסטוריית קיצוצי תקציב ההשכלה הגבוהה של השנים האחרונות קשה לקוות לתוספת משאבים כזו, אבל אני מקווה בכל זאת.

 

אבל חוץ מהמהלך הזה יש עוד מהלכים שצריך לעשות ושלא תלויים בשום תקציבים.

 

המהלך הכי מתבקש בעיני הוא שיפור ההכשרה של מדענים צעירים והורדת הגיל שבו הם מתחילים לעסוק באופן פעיל במדע, באמצעות יצירת מסלול של מדענים מצטיינים, בדומה למסלולים של ספורטאים, מוזיקאים, ורקדנים מצטיינים.

 

ספורטאים ואמנים מצטיינים זכאים להקלות מפליגות בתנאי השירות בצה"ל, מה שמאפשר להם להמשיך לפעול ברצף בתחום המקצועי שלהם ללא הפסקה של שנתיים או שלוש. חיילים בקטגוריות הללו עוברים הכשרה צבאית של שלושה חודשים לכל היותר (מעשית רק טירונות קצרה), הם זכאים להתאמן כל יום, לשרת לא יותר משש שעות ביום (והרבה פעמים פחות אם אימונים מסודרים לא מותירים זמן לשש שעות שירות), לשהות בחו"ל בזמן שירות החובה עד 90 יום בשנה ולעוד הקלות אחרות.

 

צה"ל גם מכיר בעוד רמות של הצטיינות: לעילויים מותר לשהות בחו"ל במשך רוב תקופת השירות הצבאי ואפשר לקצר את שירותם, כך שמעשית הם לא משרתים כמעט בכלל. הכדורגלן בן סהר, למשל, נכלל בקטגוריה הזו, מה שהביא לאפיזודה המוזרה של הימים האחרונים שבה הצבא הסכים לא למנוע ממנו לצאת מהארץ למרות שהוא לא עמד בדרישות המינימליות שהצבא הציב לו (הצבא עומד על דעתו שסהר הפר את ההסכם עימו, אבל לא מסביר למה אינו אוכף את ההסכם). פעילות ספורטיבית ברמה נמוכה מהרמה הדרושה להצטיינות מזכה חיילים במעמד של ספורטאי פעיל ובחלק מההטבות שמוענקות לספורטאים מצטיינים.

 

בחירה של חיילים לקטגוריות של מוזיקאים ורקדנים מצטיינים מתבצעת על ידי ועדות של המשרד לתרבות וספורט, בכפוף למכסות. ספורטאים מסווגים כמצטיינים על פי קריטריונים קבועים, למשל מיקום 1-3 באליפות ישראל בספורט אישי. אין מכסות לספורטאים מצטיינים ופעילים. הנקודה החשובה כאן היא שלצבא אין שום חלק בתהליך הבחירה, והוא לא קשור כלל לתרומה הצפויה של החייל לצבא אם לא יוכר כמצטיין. באופן דומה, מדענים מצטיינים צריכים להיבחר על ידי מערכת ההשכלה הגבוהה, ללא קשר לתרומה הצפויה של מדען זה או אחר לצבא. הקריטריונים צריכים להתבסס על מוכנות מוקדמת ללימודי דוקטורט ועל הצטיינות יוצאת דופן בלימודי תארים קודמים.

 

כל הנימוקים שתומכים במסלולי הצטיינות לספורטאים, מוזיקאים, ורקדנים, תקפים גם לגבי מדענים. הפסקה של שנתיים שלוש בקריירה בשל שירות צבאי אינטנסיבי מפריעה למדענים לפחות כמו לספורטאים ואמנים; לעיתים קרובות, מדענים תורמים תרומה אינטלקטואלית המשמעותית בגיל צעיר, ולכן חשוב להקדיש את העשור השלישי בחיים למדע; החברה בישראל נהנית מהצלחה יוצאת דופן של מדענים, ולכן חשוב לתת לצעירים מבטיחים תנאים מתאימים.

 

בין האוניברסיטאות וצה"ל יש שיתוף פעולה הדוק במגוון של נושאים ותוכניות. האוניברסיטאות מכשירות אנשי מקצוע עבור צה"ל במסגרת העתודה האקדמית. חניכי קורס טייס לומדים במקביל להכשרתם כטייסים לימודים אקדמיים של אוניברסיטת בן גוריון. חיילים לומדים באוניברסיטה העברית במסגרת תוכנית תלפיות. האוניברסיטאות מסייעות לתוכניות הללו בדרכים מגוונות לא מובנות מאליהן. למשל, האוניברסיטאות מנהלות מערכת קבלה מיוחדת עבור מועמדים לעתודה האקדמית; חניכי קורס טייס לומדים לימודים אקדמיים בבסיס של חיל האויר, ולא בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון. שיתופי הפעולה הללו אינם סטאטיים, הם משתנים מדי פעם, בעיקר על מנת לענות לצרכים המשתנים של צה"ל.

 

את שיתוף הפעולה הזה צריך להרחיב למסלול של מדענים מצטיינים שיזכו להקלות דומות לאלו שספורטאים ואמנים מצטיינים זוכים להן. התוכנית הזו תיתן מענה לצורך הבוער ביותר של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל: הצורך במדענים מהשורה הראשונה בעולם, מדענים שכדי להכשיר אותם יש צורך בתנאים דומים לתנאים שמדענים לא ישראליים זוכים להם. הקלות בשירות הצבאי ישפרו את איכות המדענים בישראל, בדיוק כפי שהן משפרות את רמת הספורט והאמנות.

 

שיתוף הפעולה של האוניברסיטאות עם הצבא בתוכניות כמו העתודה האקדמית, תלפיות, וקורס טייס נובע בעיקר מאמונה באוניברסיטאות שהתוכניות הללו תורמות תרומה משמעותית לצה"ל ודרכו לחוסנה של המדינה. צה"ל והחברה צריכים להבין שמעמד של מדענים מצטיינים יתרום תרומה משמעותית לאוניברסיטאות ודרכן למדינה ולחברה. האוניברסיטאות חייבות להתעקש על כינון תוכנית כזו. היא לא דורשת תקציב, היא לא תחליש את צה"ל, אבל היא תקדם את המדע וההשכלה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 13 באוקטובר 2009 בשעה 22:42

    נפרצת באופן הזה מסגרת השירות הצבאי השווה לכולם. נכון, זה מתחיל בקטן אבל מחר יבוא מישהו מקהילת העסקים ויציע מסלול כזה לעילויים בתחום העסקים (כי זה תורם המון למדינה. מה שנכון) ומחרתיים יבוא עוד מישהו ויציע מסלול כזה לעילויים בתחום ההסברה (כי זה תורם המון למדינה. מה שנכון) ועוד ועוד. עשר שנים מאותו הרגע והצבא הישראלי הלוחם יורכב ברובו מאנשים ברמה ירודה במיוחד. מעבר לזה, ברוב תחומי המדע הפריחה מתחילה בגיל מאוחר יחסית (כלומר מעבר ל25) . קשה לנבא על בסיס לימודי התיכון מי יהיה עילוי שכזה (אולי במתמתיקה)

  • dugmanegdit  ביום 13 באוקטובר 2009 בשעה 23:09

    מסגרות מצטיינים בנות 30 איש בשנתון לא פורצות שום מסגרת שהיא. אפילו יהיו 30 מסגרות כאלה לא יקרה שום דבר….

  • גלי  ביום 13 באוקטובר 2009 בשעה 23:11

    בארץ החל מבית הספר, דרך המכללות ועד לאוניברסיטאות הוא במצב על הפנים.
    דוקטורים שנוסעים לעשות פוסט דוקטורט בחו"ל לא חוזרים יותר לארץ. מרבית חברי ומכריי הדוקטורים הם לא בארץ ועזבו אותה.
    התורמים מחו"ל מחזיקים פה את האקדמיה, והממשלה בקושי משלמת משהו. ברגע שהתורמים יבינו מה הולך פה או יחליטו יום אחד לסגור את הברז המחקר יתמוטט, כי הממשלה לא מתקצבת. הממשלה מתקצבת דברים אחרים.
    לא נראה לי שיהיה פה יותר נובל: השילוב של המצב הביטחוני כאן והמצב האקדמי-מדעי שהוא בשפל המדרגה… לא יביא יותר נובל למדינה.
    הטובים פשוט יהיו בארה"ב ואנו נעסוק בסכסוכים ונקדיש להם את כל כספנו.

  • dugmanegdit  ביום 13 באוקטובר 2009 בשעה 23:13

    האם תוכל לומר אילו נתונים מבוססת טענתך לקיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה?
    כמוכן, האם לדעתך דרך התיקצוב הנוכחית שבה הכסף עובר למוסדות היא הטובה ביותר לקידום מצויינות מחקרית? אני שואל זאת משום שיש לי ספקות בעניין.
    עוד עניין – האם האוניברסיטאות אינן יכולות להשיג עוד כספים ממקורות פנימיים (כמו, למשל, קיצוץ בפנסיות תקציביות למען קליטת מדענים חדשים)?

  • גלי  ביום 13 באוקטובר 2009 בשעה 23:15

    מה נשמע?
    long time no see…

  • גיל  ביום 13 באוקטובר 2009 בשעה 23:21

    מספר הספורטאים המצטיינים נמוך מאוד וכמה עשרות אנשים שיקבלו פטור מהצבא ללימודים לא ישנה לכאן או לכאן. להפך, אני חושב שדווקא העובדה שישראלים עושים צבא הופכת אותם לסטודנטים יותר טובים ולא סתם הם מבוקשים בכל מקום בעולם. הצבא גם נותן ניסיון והזדמנות ללמוד למי שרוצה לעשות תואר ורבים מנצלים את זה.

    הבעייה העיקרית היא תקנים. לפני יותר מ30 שנה היו פי 2 חברי סגל בכיר על כל 100 אלף איש ממה שיש היום. התנאים לדוקטורנטים או כאלו שרק סיימו תואר פשוט מגוכחים. כבר כמה עשרות שנים לא קמה שום אוניברסיטה חדשה בארץ ויש יותר מדי מכללות. אין מה להתפלא שכל כך הרבה עוברים ללמוד ונשארים בחו"ל.

  • דודי  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 08:32

    יש התחשבות במי שהתחיל לימודים אקדמיים בתיכון.
    אפשר לדחות את הגיוס, להשלים את התואר ולשרת בתפקיד הקשור במחקר – לפחות במקרה של תארים טכנולוגיים ומדעיים.

    יש פה ניגוד אינטרסים מסוים, כיוון שצה"ל מעוניין לנצל את כישוריהם של מתגייסים בעלי פוטנציאל מדעי לצרכיו; בכך הם שונים מספורטאים מצטיינים למשל.

    לשאלה הכללית, לדעתי הבעיה העיקרית היא החינוך היסודי והתיכוני, ופחות האוניברסיטאות. מרצים מתלוננים על ירידה עקבית ברמתם ובהיקף ידיעותיהם של סטודנטים מתחילים. חלק מזה אפשר לייחס לנוסטלגיה כוזבת אבל לא את הכל.

  • סיון טולדו  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 09:27

    לגבי פריצת עקרון השוויון: אני לא מציע להגדיל את אי השיוויון אלא להקטין אותו. אם אף אחד לא היה מקבל הקלות בשירות הצבאי, אז היה מקום לטעון שמסלול של מדענים מצטיינים פוגע בעיקרון השיוויון. אבל מכיון שכבר יש מסלולים כאלה לספורטאים ואמנים, עיקרון השיוויון מחייב הקמת מסלול כזה גם לאנשים שיש להם יכולות יוצאות דופן אחרות, כמו מדענים.

    לגבי הקיצוצים: בין 2000 ל-2005 הממשלה קיצצה בערך חמישית מתקציב ההשכלה הגבוהה, בערך מילארד שקל. למיטב ידיעתי הקיצוץ הזה לא הוחזר עדיין. באותה תקופה האוצר הכריח את אוניברסיטת תל אביב להקטין את מספר המרצים בה בשליש, מכמעט 1500 לפחות מ-1000. מאמר היום ב-ngr מתאר את הקיצוץ במספר המרצים באוניברסיטאות אחרות.

    לגבי דרך התיקצוב: אני לא מומחה לזה, אבל אני יודע בבירור שהתקצוב והתגמול באוניברסיטאות מעודד מצויינות. למשל, חברי סגל שזוכים במענקי מחקר תחרותיים זוכים בתוספת של עד 30% למשכורת. לגבי קיצוץ בפנסיות תקציביות: אני לא חושב שאפשר ולא חושב שצריך לקצץ בזכויות של מי שכבר עבד עבור זכויות הפנסיה האלה. חברי סגל חדשים לא זכאים לפנסיה תקציבית מזה שנים, והם מועסקים בהסדר של פנסיה צוברת.

    לגבי ניגוד האינטרסים של צה"ל: בעיני הטענה לא רלוונטית, ראשית משום שלמדינה יש כל מיני צרכים, לא רק צבאיים, וצריך לאזן ביניהם, ושנית משום שגם בין הספורטאים והאמנים יש בוודאי חיילים עם כישורים שהצבא היה רוצה לנצל, אבל מנגנון ההכרה בהצטיינות אינו קושר בין ההקלות ובין התרומה הצבאית הצפויה.

    לגבי "שירות בתפקיד הקשור במחקר": לא פגשתי אף מדען ששירות של שש שנים כעתודאי תרם לו תרומה משמעותית לקריירה המחקרית, אבל פגשתי המון ששירות כזה הפריע לקריירה שלהם. אם רוצים הצטיינות צריך לעודד אותה בדרך ישירה (לאפשר למצטיינים להתמקד במה שהם טובים בו).

  • dugmanegdit  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 10:00

    מדוע הנתון הזה רלוונטי? בישראל יש ילודה גבוהה של הציבור החרדי שכמעט ולא נוטל חלק בהשכלה הגבוהה וכן היתה הגירה עצומה של יותר ממליון איש לכאן ממדינות אחרות ב-30 השנים האחרונות. האם באמת עלינו להוסיף עוד 134 פרופסורים על כל 100,000 ילדים חרדים או מהגרים שנוספו לאוכלוסיה? זה ממש תמוה! אין ספק שהגידול במספר הפרופסורים לא היה גדול ב-30 וב-15 השנים האחרונות יש קיטון במספרם. אין ספק שצריך לקלוט עוד מדענים חדשים. השאלה היא אם צריך לקלוט עוד כמעט 5000 איש או שמא אפשר להסתפק במספר קטן יותר.

    בעניין המכללות – אני מסכים לחלוטין. אולם קיומן ודרך תקצובם נובע ממבנה המל"ג (ויש מי שיאמר – מעצם קיומו!) ואותם 700 מליון שקלים בקירוב שעוברים להוראה במכללות יכלו לחולל ניסים בכל מה שקשור לקליטת מדענים חדשים. אלא שכאן צריך שוב לשאול האם הדרך הנוכחית להקצאת כספים על פי "מפתחות" ולא על פי מצויינות מחקרית.

  • dugmanegdit  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 10:35

    יש לי כמה בעיות עם הנתונים. בעיקר משום שיש נתונים אחרים שסותרים זאת ואני לא יודע איך פותרים את הקושי. הנה למשל תקציב ההשכלה הגבוהה בשנת 2002, טרם הקיצוץ:

    יש ללחוץ כדי לגשת אל high.pdf


    (לצערי עקב תקלה אין גישה כרגע לנתוני הביצוע, אבל המספרים שם דומים).
    והנה ביצוע התקציב לשנת 2007:
    http://147.237.72.152/magic94scripts/mgrqispi94.dll?APPNAME=budget&PRGNAME=doc3&ARGUMENTS=-N2007,-A21

    הצעת התקציב בשנת 2002, טרם אותו קיצוץ מדובר, עמדה אם כן על 5.9 מליארד ש"ח ואילו התקציב שבוצע בפועל ב-2007 עמד על 6.25 מליארד ש"ח. אם נתחשב באינפלציה הרשמית (הרי חלק גדול מהתקציב מוצא בישראל לצרכים שונים) הרי שמדובר בכ-6% מאז 2002 ועד סוף 2007 ולכן ביחס
    למחירי 2002 התקציב ב-2007 היה שווה פחות או יותר לזה של 2002 (ובוודאי גבוהה מהתקציב המקוצץ של 2003 ו-2004). אם לוקחים בחשבון את השינוי שחל בשער הדולר (שרלוונטי בכל מה שקשור לנסיעות ולרכישת ציוד בחו"ל) הרי שקצת קשה להבין מדוע יש צעקה כה גדולה.

    הדרך היחידה בה אני מצליח לגשר על הפער בין הנתונים השונים היא שהצדדים "מרמים", קרי – האוצר מדווח לנו נתוני ביצוע תקציב שגויים או שהאוניברסיטאות בוחרות נקודות בזמן שבהן היה התקציב נמוך משמעותית ביחס ל-2002 (כמו למשל
    ב-2004) ומפרסמות את הנתון הזה (והאו כאן הוא, כמו בבדיחה על פרנקל, אינקלוסיבי). אני אשמח אם יש לך תובנות בעניין.

    אם נקבל את הנתונים של האוצר הרי שמה שקרה הוא קיצות חד בשנה מסויימת שלאחריה נוספו תקציבים במעין "זיג-זג" – קודם מצהירים על קיצוץ (שמופיע בתקציב המועבר לאישור)
    ולאחר מכן נותנים תוספת תקציב שבסופו של דבר הובילה להשוואת התקציב ב-2007 עם זה של 2002. הבעיה העיקרית שאני רואה כאן היא העדר היכולת לתכנן לטווח ארוך. אלא שלא זו הטענה של האוניברסיטאות!

    בעניין הקיצוץ בסגל – הטענות של אונ' תל אביב מעט תמוהות. אפשר לחשוב שלא היתה שם פעילות שגבלה בפלילים בדרך הניהול של כספי המוסד שהובילה למשבר שבה האונ' הזו נמצאת. כך גם הטענות מצד האונ' העברית שמשלמת פנסיה תקציבית בסכום כולל של מעל ל-300 מליון ש"ח (שישית מהתקציב בערך) והסכומים עוד עתידים לגדול. קצת קשה לי עם הנסיון להציג את האונ' כאיזו תלית שכולה תכלת ואילו את פקידי האוצר כרשעים מרושעים. שלא יהיו טעויות – אני חושב שהתנהלות האוצר היא איומה, אלא שגם התנהלות האונ' בעייתית…

    לעניין דרך התקצוב – זו לא דרך לקדם מצויינות. התקצוב בדרך הזו לא מספק שום תמריץ למוסדות עצמם. אם מוסד היה יודע שקיומו העתידי תלוי מאוד בקליטת סגל חדש מצויין (למשל – תקציב ההשכלה הגבוהה כולו היה הופך למעין אנ.אס.אף. והתקציבים, שיחולקו למספר תחומים, היו מחולקים במענקים לפי מדדי הצטיינות כפי שנהוג בקרנות מסוג זה כאשר כל מענק כולל כסף למחקר יחד עם אחוז מסויים של תקורה שעוברת למוסד) הרי שבהחלט היו עושים מאמצים גדולים מאלה שנעשים היום להשיב מדענים צעירים.

    לעניין הקיצוץ בפנסיה – לפני מספר שנים היו כמה עשרות אלפי פנסיונרים שגילו שהועדים שלהם דפקו אותם. הכיצד? הועד סיפר לעובדים שעל ידי הפרשה קטנה יחסית לפנסיה הם יקבלו הרבה מאוד כסף. וכך במשך שנים אנשים הפקידו ולאחר מכן קיבלו פנסיה גדולה במשך עוד כמה שנים עד שנגמר הכסף בקרנות. מה שארע לאחר מכן היה פשוט – כיוון שכספי הפנסיה אינם בשליטת הועד או מקום העבודה אלא בידי גורם בלתי תלוי הרי שהפנסיה של אותם עשרות אלפי אנשים קוצצה בכ-20-30%. זה ממש לא נעים אבל האפשרות השניה, קרי – קריסת הקרנות, היתה עלולה להיות גרועה יותר. למזלם של הפנסיונרים של האונ' העברית האונ' תמיד יכולה לגלגל את העניין אל יתר אוכלוסיית המדינה ולדרוש תוספת תקציב שיעבור לפנסיות במסווה של "משבר בהשכלה הגבוהה", תוך סיכון אמיתי של עתיד המדע בישראל. לי באופן אישי קצת קשה עם התרגיל המסריח הזה!

  • dugmanegdit  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 10:44

    טלית, לא תלית….

  • אייל  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 11:48

    אם אתה משווה ספורטאים מצטיינים, אז תמשיך את קו המחשבה: כמו שמצטיינים כמו בן סהר או בן עיון הולכים לשחק בקבוצות פאר באנגליה או ספרד, כך גם מדענים מצטיינים שילכו לחקור בארה"ב ובאנגליה. כמו שבספורט אין קבוצה ישראלית שיכולה להתחרות (מבחינת רמה או שכר) בקבוצות הפאר באירופה כך גם האקדמיה הישראלית לא יכולה להתמודד עם השכר, ההטבות, הנוחות שיכולות להציע אוניברסיטאות בכירות בחו"ל.

    אולי כדאי להכיר בעובדה שבעולם גלובלי ישראל אינה יכולה להיות מעצמה והיא (לכל הפחות) בליגת משנה למוסדות הבכירים. אפשר להשלים עם כך שמי שרוצה להיות בשיא המצוינות האקדמית יחפש מקומו במוסדות המובילים בעולם. אני מניח שגם כך יש מספיק אנשים מצוינים שימלאו את השורות בארץ.

    ואגב כך, יש לשרות הצבאי ממד ערכי. מילא התחום הספורטיבי והעסקי שכולו מכוון רווח כלכלי, אבל הצד האקדמי צריך (לטעמי) להכיל ממד ערכי וככזה הוא צריך לא רק לחשוב על מצוינות "נקייה" (את זה שיעשו בארה"ב), אלא גם לקשור עצמו עם הסביבה בה הוא מתקיים = ישראל.

  • סיון טולדו  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 14:03

    ישראל כן יכולה להיות מעצמה מדעית. ארבעה ישראלים וישראלי לשעבר אחד קיבלו פרסי נובל על עבודה מדעית שעשו בישראל. ביחס למספר התושבים, זה הישג מצויין.

    לגבי מדענים ישראלים מצטייינים שילמדו ויחקרו בחו"ל: אנחנו בהחלט צריכים גם את זה, וגם את זה המעמד של מדען מצטיין צריך לאפשר, בדיוק כפי שצה"ל מאפשר למספר קטן של ספורטאים, מוזיקאים, ואמנים לעסוק בעיסוקם בחו"ל (עילויים).

    ללא מעמד כזה והכרה בו על ידי צה"ל, מדען ישראלי לא יכול "לחפש את מקומו במוסדות המובילים בעולם" בלי לשרת בצה"ל, כי אז הוא לא יוכל אפילו לבוא לבקר את בני משפחתו בישראל בלי שיעצר.

    לגבי המימד הערכי, אני לא הצעתי לפטור מדענים משירות בצבא, רק לאפשר להם לשרת עם אותם ההקלות שספורטאים ואמנים זוכים להן. אני לא חושב שיש פה בעיה ערכית, וגם אם בעיניך יש, אין סיבה לדרוש יותר ממדען מאשר ממוסיקאי או רקדן (גם אם מקבלים את עמדתך שספורט מכוון כולו לרווח כלכלי; מוסיקה וריקוד לא מכוונים לזה).

  • גיל  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 18:39

    הוא מראה שלא רק שאין התקדמות אלא שיש נסיגה חמורה בהשכלה הגבוהה. הנתון של חרדים הוא זה שלא רלוונטי מכיוון שהאחוז שלהם באוכלוסייה לא ממש השתנה. מעבר לכך, כמות הסטודנטים גדלה מאוד ב30 השנה האחרונות ודי תמוה שזה לא משפיע על מספר הפרופסורים. לא חושב שצריך להגדיל את מספר הפרופסורים באותו יחס אבל בוודאי שהיה צריך להגדיל אותו מבחינה אבסולוטית ולפחות לשמור פחות או יותר על היחס שהיה בעבר.

  • a note  ביום 14 באוקטובר 2009 בשעה 23:46

    השירות הצבאי הוא עניין שולי. גם בספורט המדינה למעשה אינה משקיעה. ספורטאים מצטיינים, כיום, מטופחים במסגרות פרטיות וכמעט רק בענפים בעלי אוריינטצייה כלכלית רווחית.

    מדובר בהפרטה רדיקלית שממדיה הרי אסון לגבי כל הבט של הון אנושי והשקעות ציבוריות לטווחים ארוכים. דווקא בשל קוטנה היחסי (בנוסף להטרוגניות) ישראל לעולם לא תצליח להתחרות בשום תחום בינלאומי כמו מדע, ספורט, אמנות, רק על גבו של ההון הפרטי המכוון להישגים (ורווחים) קצרי טווח.

    מצויינות בספורט מתחילה בתשתיות שאין, במועדונים ציבוריים איכותיים שאין (לא הקופסאות התפלצתיות של מפעל הפיס) ובתמיכות שאין. המדע אינו שונה.

    תקציבי ההשכלה הגבוהה הם רק חלק מהבעיה, אולי קצה הקרחון שלה. גם המכללות הן רק סימפטום. מרגע שמבנה ניהול האוניברסיטאות עבר, לפני כעשור, שינוי רדיקלי ברוח הכלכלה הניאו-ליברלית, מה שקרוי דו"ח מלץ, נחרץ גורלו של המדע. סטודנט למשפטים הרבה יותר רווחי מאשר סטודנט לביולוגיה. נקודה.

    כל מה שנחוץ כדי לשווק דיפלומות בתקשורת, מנה"ע, כלכלה, מגדר, הוא קופסאות עם תקרה אקוסטית וטאלנטים מן החוץ. לא מעבדות, לא מחקר, לא הנחיה אישית.

    אוניברסיטה בעלת אוריינטציה עסקית תפתח תכניות אקדמיות בהנדסת צ'אקרות, תדחס כמות כפולה של סטודנטים שהמל"ג מתקצב פר-קפיטה על מינימום תקנים ותשתיות – ותתגמל את הדרג הניהולי, על חשבון האקדמי. מדע, אם בכלל, בא בחשבון רק בתמיכות מהכיוון היישומי (נגיד הייטק…). רצו אמריקה, יצא רומניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: