קשה לי לקרוא את אבירמה גולן

במשך תקופה ארוכה קראתי מאמרים של אבירמה גולן ב-"הארץ", אבל אחרי שקראתי מאמר שגולן כתבה במרץ, קשה לי לקרוא אותה.
המאמר, מה-25 למרץ, נקרא "מהרסיה ומחריביה", והוא דן בדו"ח מבקר המדינה על התנהלות האוניברסיטאות. הנושא של המאמר לגיטימי לגמרי; טוב שעיתון דן בדו"ח מבקר המדינה. אבל המאמר גם רווי בעויינות לציבור המרצים, והעויינות הזו גורמת לגולן לכתוב דברים מוזרים, חסרי שחר כמעט.
הנה כמה דוגמאות.

• "[חברי הסגל הבכיר] סידרו לעצמם, בשביתה "לא פוליטית", העלאת שכר" (המרכאות סביב "לא פוליטית" הופיעו במקור). איני מבין בשום אופן איזה אג'נדה פוליטית גולן חושבת שהייתה לשביתת המרצים בשנה שעברה. ניסינו להפיל את אולמרט? להפריע לאובמה? מתי ואיך היינו צריכים לשבות כדי שגולן לא תחשוב שהשביתה היא פוליטית? זו היתה שביתה על שכר ותנאי העסקה, כמו כל שביתה אחרת במשק. גם הפועל "סידרו" מפגין עויינות, כאילו השביתה היתה איזושהיא קנוניה שהיתה מיועדת להסתיר איזו עסקה אפלה. השביתה היתה חלק ממאבק שכר וממשא ומתן, ולא היתה בה שום קנוניה בין הצדדים. להיפך, ראשי האוניברסיטאות והאוצר ביקשו להוציא צווי מניעה נגד המרצים ובית הדין לעבודה סירב; זה לא מעיד על איזה "סידור", אלא על מאבק אמיתי.

• הכותרת "מהרסיה ומחריביה" מעליבה ממש. חברי הסגל מחריבים את האוניברסיטאות שמשרד האוצר וחברי מערכת עיתון הארץ עמלו כל כך קשה להקים. תנאי ההעסקה שהמאמר דן בהם אינם חדשים; הם נהוגים כבר עשרות שנים. אני ממש מצטער שלא זכיתי לראות את האוניברסיטאות הישראליות בשנות החמישים והשישים. אם אחרי עשרות שנים של החרבה שיטטית הן עדיין לא רעות, הן בודאי האפילו על אוקספורד וקיימברידג' לפני שהתחלנו להחריב אותן.

• "[חברי הסגל הבכיר] מסרבים לקשור את מאבקם עם עתיד ההשכלה הגבוהה ועם האקדמאים האחרים במשק – מורים, רופאים ועובדים סוציאלים". כאן גולן מתעלמת מעובדות יסוד בנוגע יחסי העבודה בישראל. עובדה 1: בית הדין לעבודה אינו נוטה לתמוך בשביתות הזדהות למיניהן. המרצים יכולים להשבית את הלימודים כחלק מסכסוך עבודה שלהם, אבל לא כחלק מסכסוך עבודה של העובדים הסוציאליים, למשל. עובדה 2: האוצר פועל כבר שנים לשבירת הצמדות שכר בין מגזרים שונים. כחלק מהסכם העבודה של המרצים מאמצע שנות התשעים, אנחנו מקבלים שתי תוספות מוזרות שנקראות תוספת קריטריונים ותוספת זמן מלא. הם אמורות להיות דיפרנציאליות, אבל כמעט כולם מקבלים אותן. הן ייחודיות למרצים. אם העובדים הסוציאליים, למשל, ירצו להצמיד את שכרם לשכר המרצים, הם יגלו ששכר הבסיס שלנו לא גבוה; חלק חשוב מהמשכורת הוא תוספות ייחודיות לנו. אני מניח שלהרבה קבוצות עובדים יש תוספות כאלה. האוצר דחף את התוספות המוזרות הללו להסכמי השכר, כדי שאי אפשר יהיה להשוות משכורות. אם גולן רוצה לבוא בטענות למישהו על חוסר סולידריות בין קבוצות עובדים, היא צריכה לבוא בטענות לאוצר.

• "קבוצת עובדי כוח האדם הנקראת "מרצים מן החוץ", שהיא המתחזקת בפועל את המחקר וההוראה באוניברסיטאות". אני תוהה האם האבחנה הזו מופיעה בדו"ח מבקר המדינה. רוב העובדות במאמר לקוח מדו"ח המבקר (כמו הסכום המדוייק שפרופסור מן המניין מקבל לקשרי מדע), והן מדוייקות (אני לא מסכים עם הפירושים של גולן לעובדות, אבל העובדות נכונות). המשפט שציטטתי נראה כעובדה, אבל נראה לי שהוא מביע את דעתה הסובייקטיבית של גולן. אבל מכיון שהוא מופיע ביחד עם רשימה ארוכה של עובדות נכונות ובדוקות, הקורא עשוי בהחלט להסיק שגם זו עובדה ושהיא נתמכת על ידי אותו מקור מוסמך (דו"ח המבקר). אבל אני לא חושב שזו עובדה שהופיעה בדו"ח. גולן ערבבה את דעתה הסובייקטיבית עם עובדות כדי שדעתה תיראה אמינה. (לגופו של עניין, אני חושב שהאמירה הזו שגויה, לפחות בחלק שאני מכיר של אוניברסיטת תל-אביב; במקרה הטוב, זו הכללה גסה.)

הדיון של גולן בדו"ח מבקר המדינה לגיטימי. היא דנה בעיקר בהיבט אחד של ההעסקה באוניברסיטאות, הקרן לקשרי מדע. אבל מהעויינות הבוטה שלה כלפי חברי הסגל, אני מסיק שהיא זו שיש לה אג'נדה. העויינות הזו כלפי הזכות של עובדי ציבור לנהל סכסוך עבודה ומשא ומתן על תנאי שכר, כולל הזכות לשבות, אינה עולה בקנה אחד עם רוב הכתיבה שלה. למשל, היא כתבה השבוע בגנות מגמת ההפרטה של מערכת החינוך. בחלקים הלא מופרטים של מערכת החינוך, העובדים מאוגדים. משום מה, לדעת גולן היה עדיף שמאבק השכר של המרצים היה נכשל.
אם מאבקי השכר שלנו היו נכשלים, מערכת ההשכלה הגבוהה היתה מתרסקת, כמו מערכת החינות היסודית והתיכונית. במערכות החינוך האלה מאבקי השכר נכשלו; אני לא יודע למה, אבל העובדה שמורה מתחיל בתיכון מקבל משכורת שדורשת השלמת הכנסה מביטוח לאומי היא עדות למאבק שכר שכשל. אני אוהב ללמד אבל חושב שמגיע לי שכר הוגן; השכר של מורים בתיכון אינו הוגן. אפשר לכתוב כל שבוע על חשיבות החינוך, אבל שום דבר לא ישתנה מהותית כל זמן שמורים במערכת החינוך הציבורית מרוויחים כל כך מעט. אם המרצים לא היו שובתים כדי למנוע את שחיקת שכרנו, האוצר היה מביא את שכרנו בהדרגה לאותה רמה מבישה של שכר המורים. האם גולן חושבת שזה היה משפר את מצב ההשכלה הגבוהה?
עויינות למאבקי שכר של עובדים בשירות הציבורי מאפיינת את הארץ/דה-מרקר. העיתון נוהג לבכות את חוליי מערכת החינוך, שנגרמו במידה רבה בגלל מאבקי שכר שכשלו. אבל כאשר קבוצת עובדים במערכת החינוך מצליחה למנוע שחיקה בשכרה, העיתון מזדעק שהעובדים "סידרו" לעצמם העלאה בשכר. אם אפשר להאשים שההעלאה באה על חשבון קבוצת עובדים אחרת, מה טוב. אם אפשר לטעון שהקבוצה האחרת יותר חשובה למערכת החינוך, אפילו יותר טוב (כדאי גם להציג את הטענה הזו כעובדה).
חבל שהמאמר הענייני של גולן נפגם בגלל האג'נדה של מערכת הארץ/דה-מרקר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ליאור  ביום 14 במאי 2009 בשעה 04:39

    טוב, ברור שהמאמר הזה מכיל 95% שטויות, וכנראה אמור לתת תחרות לדברי הבלע של הכתבת השניה שלהם ששכחתי את השם שלה.

    אבל מצד שני, אפשר לזהות איזה 5% של ביקורת על הקרן לקשרי מדע שכן ראוייה להתייחסות מסויימת.

    למשל, הרבה אנשי אקדמיה יסכימו שיש אמת מסויימת בכך שלא נכון להקצות את כספי הקרן ללא קשר לאיכות או לכמות המחקר שנעשה. למה אני חושב שהרבה אנשי אקדמיה יסכימו על זה? כי בהרבה מאוד מדינות, ובראשן ארצות הברית, הכספים ניתנים בהתאם לאיכות המחקר כפי שהיא נמדדת על ידי שופטים חיצוניים. זה אמור גם לגבי מענקים חיצוניים (גרנטים) וגם לגבי תקציבי מחקר שוטפים.

    נקודה נוספת היא שההקצאה ניתנת באופן שווה ללא קשר לתחום המחקר. כלומר, הביולוג, הפיסיקאי וההיסטוריון יקבלו בדיוק את אותו הסכום. אין לי עניין או סמכות לקבוע איזה תחום יותר "חשוב", אבל מה שברור הוא שיש תחומים שמתקדמים בקצב יותר מהיר מתחומים אחרים, ונפח המחקר בהם גדול הרבה יותר. מהבחינה הזאת אין שום היגיון בהענקת תקציב שווה להיסטוריון ולביולוג.

    עד כמה שידוע לי (ולא ידוע לי הרבה, למען האמת) איש סגל בכיר מקבל סכומים לקשרי מדע שהם גבוהים יותר ממה שמקבל חוקר מתחיל. אם זה נכון, אז זה דבר שהוא הפוך מכל היגיון. הרי דווקא החוקר המתחיל זקוק יותר לתקציב גבוה יותר כדי לגבש את תחום המחקר שלו ולהתקדם. בארצות הברית, למשל, נהוג שהחוקרים המתחילים הם אלה שנהנים מתיקצוב גבוה יותר (בנוסף לכמה פריבילגיות אחרות) שמרצים וותיקים לא נהנים מהן.

    אז נכון שכמעט כל הביקורת על האקדמיה עושה רושם די מופרך ולא במיוחד מלומד, אבל מצד שני גם לא הכל מושלם, בוודאי לא בכל הקשור לקרן לקשרי מדע. זה נראה כאילו הקרן הזאת סובלת מעיוותים היסטוריים שמערכת ההשכלה הגבוהה לא ממש משכילה לשנות. חוסר הרצון או היכולת לשנות את העיוותים האלה (או אפילו להודות בקיומם, או לכל הפחות להכיר בכך שהמערכת הזאת אינה מושלמת) פותח פתח רחב דרכו עוברים כל הרולניקים והגולניות ושאר המקהלה. אז זה נכון שהביקורת של המאמר מופרכת, אבל האוניברסיטאות צריכות גם לבקר את עצמן על כך שהן לא מסוגלות לפעול. כאשר האוניברסיטאות לא מסוגלות או רוצות לפעול, הן בעצם מזמינות את הביקורת הזאת שקוראת לגוף חיצוני לפעול במקומן.

  • אחת מהצפון  ביום 14 במאי 2009 בשעה 10:08

    למרבית ההפתעה, עתונאים יכולים להיות לא מדוייקים ומתלהמים כמו שוטרים, חקלאים ומרצים באוניברסיטה, אבל אם אתה כבר טורח לכתוב תגובה אז תנסה לדייק בעצמך. בשביתה שלכם לא "ספרתם ממטר" את המרצים הזוטרים. אתה חושב שאתה ראוי לשכר הוגן ואתה צודק. השאלה היא כמה זה הוגן וכמה זה חזירות (תכלול את כל שווי הכסף הגלומים בעבודתך, כולל הנחות לשכ"ל לילדיך)? השאלה היא אם מרצה זוטר מקבל שכר הוגן וזכויות הוגנות או שרק הקבועים זכאים לכך? השאלה היא אם מי שהגיע לצמרת ולקביעות הוא הטוב ביותר. האם יש לך איזו סולידריות עם הדרג הזוטר או שהם מכוכב אחר.

    נ.ב. בפיסקה הלפני אחרונה התייחסת לדעתה הסובייקטיבית בתגובה סובייקטיבית משלך: "לגופו של עניין, אני חושב שהאמירה הזו שגויה". אז אולי תספר לנו מה שגוי לדעתך, כדי שלא נצא הדיוטות?

  • קובי  ביום 14 במאי 2009 בשעה 10:33

    מאז שמונתה לחברת מערכת בעיתון הארץ עלה לה השתן לראש. לא פלא שהורידו את התוכנית שלה בטלביזיה לאלתר. שתתעסק בספרות, וגם בזה היא לא הכי מצטיינת.

  • ליאור  ביום 14 במאי 2009 בשעה 11:29

    אני חבר סגל זוטר בפקולטה למדעים מדויקים באונ' תל אביב. רציתי להגיב לכמה מההערות למה שסיון כתב
    1. מרצים ותיקים בעלי דרג גבוה מקבלים סכומים גדולים יחסית מהקרן לקשרי מדע, והדבר נראה לי הגיוני מאחר שהם מממנים מסכום זה גם פעילויות אקדמיות שלהם שכוללות נסיעה לכנסים רבים, השתתפות בועדות וכו', אך גם מימון של עוזרי המחקר שלהם ובד"כ בשלב זה בקריירה יש להם כבר דוקטורנטים ומסטרנטים רבים
    2. בתור חבר סגל זוטר הזדהיתי עם השביתה של סגל בכיר. קודם כל אני לגמרי מסכים עם סיון שאי אפשר היה לכרוך את המאבק שלהם במאבק של שום ציבור אחר, מאחר ובית המשפט היה מוציא להם צו חזרה לעבודה, ושנית, ספציפית סגל זוטר נהנים מההסכם שסגל בכיר השיגו מאחר והשכר שלנו צמוד לשלהם וקיבלנו העלאה.
    3. מרצים באוניברסטאות הם אנשים חכמים מאוד שיכלו לעשות מה שהם רוצים בחיים, וזה כולל לנסוע לאוניברסיטה בחו"ל, סתם לעבוד בחו"ל, או ללכת לשוק העבודה ולעשות הרבה יותר כסף. אם המדינה רוצה לשמור על היתרון (עוד יש לנו?) האינטלקטואלי שלה ובאמת דואגת לחינוך הדור הבא, צריך לשלם למרצים הרבה כסף. גם מה שהם מקבלים עכשיו זה בעיניי מעט ולא פלא שיש תופעה כה נרחבת של בריחת מוחות.

  • אחת מהצפון  ביום 14 במאי 2009 בשעה 12:13

    תודה על התשובות.
    על סעיף 3 הייתי מוותרת. בגילי המופלג גיליתי שלא צריך לעטוף אף אדם בצמר גפן ואף אחד לא נורא חשוב, חוץ מלעצמו כמובן. רק את לובה אליאב הייתי עוטפת והוא לא אקדמאי.
    לגבי סעיף 2- האם סגל האוניברסיטה הזוטר איננו שייך לאותו מאבק? מדוע בית משפט לא היה מקבל מאבק של כל הסגל? גם בשביתת חברת חשמל יש הפרדה בין הבכירים לזוטרים מבחינת ביהמ"ש?

    שאלה לי אליך. אתה כזוטר במערכת, יש לך קביעות? זכויותיך הסוציאליות נשמרות? או שאתה סומך על קשריך שיביאוך ביום מן הימים למעמד הבכיר ולקביעות המיוחלת?

  • אורי  ביום 14 במאי 2009 בשעה 12:43

    ונקיטת עמדת פופוליסטיות בנושאים שהיא לא מבינה בהם כלום.

    מאמרו של דן בן דוד על בריחת המוחות לארה"ב מסביר היטב את הבעיה של האקדמיה הישראלית ושל ישראל בכלל, וחבל שגולן לא קראה אותו.

  • אייל  ביום 14 במאי 2009 בשעה 12:55

    נכון, אברירמה גולן כותבת המאמר מתוך בורות ומתוך עמדה שלילית כלפי המרצים, אבל גם הבורות/רשעות שלה לא מסתירות את העבודה שהמרצים הרוויחו את זה ביושר.
    אגב, לא רק היא, גם כתבים אחרים (ארלוזורוב למשל) כתבו במהלך השביתה עובדות מעוברות בדעות ובשני המקרים לעיתים ללא ביסוס ובמרחק מהמציאות, א ב ל מה שהשביתה ההיא הדגישה מעל הכל הוא שהמרצים איבדו מכוחם וקסמם, נחשפה ערוות האקדמיה בישראל: הישענות על מרצים מן החוץ ומעמדן כעובדי קבלן (אמנם הם לא החלק הארי מהמחקר, אבל כן החלק הארי מהלימוד). הם המניעים את האוניב' כדי שחברי הסגל יוכלו לחקור בשקט ובתנאים נוחים.
    היא כן חשפה שימוש לא הוגן של חלק מחברי הסגל בכספי קרן קשרי מדע (נאמר על האמת, חלק נכבד מהכנסים מנוצלים לטיולים בעולם ולפגישת חברים ממדינות רחוקות. היום, בעידן האי-מייל, הרבה פחות נחוצים המפגשים עם הקולגות מחו"ל כדי להחליף דיעות).
    בקיצור, אוי לנו אם האנשים שאמונים על לימוד מקצועות כמו ניהול, לא יודעים לנהל את המוסד שלהם, אם המרצים שאמורים ללמד ניהול משא ומתן לא מסוגלים לארגן שביתה בצורה טובה ואולי הרוויחו לטווח הקצר שכר, אבל לטווח הארוך החברה תפנה להם את הגב (הסטודנטים כבר מעדיפים את המכללות, התמיכה העיוורת של החברה בממסד האקדמי תיחלש וכל הלאה).
    בקיצור, אבירמה היא רק תירוץ לחשוב על הנושאים החשובים באמת.

  • ליאור  ביום 14 במאי 2009 בשעה 14:11

    שתי הערות למה שכתבת.

    1. אם ההיגיון הוא לפי מספר הסטודנטים לתארים מתקדמים שיש למנחה, אז למה זה לא המפתח? למה במצב של היום מי שיש לו 5 דוקטורנטים מקבל את אותו סכום של מי שיש לו דוקטורנט או מסטרנט אחד? עזוב, זה עיוות היסטורי ואיך שלא תנסה להסתכל על זה או לגרד איזו פיסת היגיון זה עדיין ישאר כזה.

    2. עיקר הבעיה של בריחת מוחות זה דווקא בקרב החוקרים הצעירים יותר. עזוב את הסיפורים על איך מחכים למרצים באונ' ישראליות בזרועות פתוחות בכל העולם "רק תבואו". זה אמנם נכון בלא מעט מקרים, אבל זה רחוק מאוד ממצב שבו אפשר לעשות הכללה. חוץ מזה, לא כל האקדמיה זה מדעי המחשב. אם היית יודע כמה מרוויח פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה יוקרתית בארצות הברית היית מבין שהתנאים בישראל לסגל בכיר הם לא כל כך רעים.

  • סיון  ביום 14 במאי 2009 בשעה 14:42

    אחת מהצפון שאלה למה לדעתי האמירה שהמרצים מהחוץ מתחזקים את האוניברסיטה שגויה. הסיבה העיקרית היא שבמדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב, בית הספר שבו אני מלמד, הוראה על ידי מרצים מהחוץ מהווה רק חלק קטן מכלל ההוראה. החלק המכריע של הקורסים ניתן על ידי חברי סגל בכיר וזוטר. למיטב ידיעתי, זה נכון לפחות בכל החלק "המזרחי" של אוניברסיטת תל-אביב (הפקולטות למדעים והנדסה).

    זה ביחס להוראה. לגבי מחקר (מאמרים) אין לי מידע, אבל ההתרשמות שלי היא שהחלק החלקי של מרצים מהחוץ במחקר הוא עוד יותר קטן מהיחס שלהם בהוראה.

    מעבר לזה, מי שדחף את השיטה הזו של מרצים מהחוץ הוא שוב משרד האוצר, מתוך מחשבה שזה מוזיל את עלות מערכת החינוך ומשפר את מה שהם קוראים הגמישות הניהולית של הנהלות האוניברסיטאות. בתחילת העשור האוניברסיטאות נקלעו למשבר תקציבי והיו צריכות הזרמת כספים מהאוצר. האוצר הסכים אבל התנה את העברת הכספים במספר תנאים. אחד התנאים היה הקטנת מספר חברי הסגל הבכיר. האוצר דרש מספרים ספיציפיים. באוניברסיטת תל-אביב, האוצר דרש להוריד את מספר חברי הסגל מ-1500 לפחות מ-1000. ביחס לסטודנטים, הדרישה לא היתה להקטין את מספרם בהתאם, אלא להשאיר את מספרם כפי שהוא. כמובן שזה יצר מחסור במורים והאוניברסיטאות נאלצו לשכור מורים מהחוץ למלא חלק מהחוסר.

  • סיון  ביום 14 במאי 2009 בשעה 14:52

    אייל כתב שהמרצים לא יודעים לארגן שביתה, ושאולי בטווח הקצר היא העלתה את השכר, אבל בטווח הארוך היא תגרום לחברה להפנות את הגב למרצים.

    אני בשום אופן לא מתיימר לדעת לארגן שביתות או להיות מומחה למשא ומתן. אבל לטעמי, מי שארגן את השביתה הצליח לא רע בכלל. מטרת השביתה היתה לעצור את השחיקה בשכרנו ובזה היא הצליחה.

    ההיגיון שאתה מציג לגבי תמיכת הציבור דומה להיגיון של גולן: כדי לזכות בתמיכה אנחנו צריכים להימנע מלהיאבק על שכרנו, או לפחות לצאת למאבק רק כשהשכר כבר ממש מגוחך, כמו של המורים. זה אולי נכון, אבל יגרום להדרדרות של האוניברסיטאות. הציבור צריך לתמוך באוניברסיטאות לא כי המרצים מרוויחים מעט והם מסכנים, אלא מכיון שהן משרתות מטרה ציבורית חשובה.

  • אייל  ביום 14 במאי 2009 בשעה 15:09

    השביתה אכן עצרה את השחיקה בשכר – וזה לטווח הקצר חיובי ביותר. אבל היא גם חשפה את הניתוק שבין הסגל האקדמי לבין הציבור הרחב, את הפערים בין הסדל הקבוע לבין הסגל הזוטר, שבמדעי הרוח והחברה כן מחזיק את החוגים על כתפיו. יש חוגים שבהם הסטודנטים כלל לא חשוב בשביתה כיוון שעיקר הלימודים נעשה על ידי הזוטרים.
    על הציבור אכן לתמוך באוניב' בשל המטרות הציבוריות שהן משרתות, אבל אני לא בטוח שהמטרות הללו בהירות או מוסברות. ואולי כדאי לנהל איזה שיח ציבורי על המטרות הללו (למשל, מי קובע אותן? מה על חברי סכל שלא משרתים המטרות הללו ועוד).

  • אייל  ביום 14 במאי 2009 בשעה 15:11

    ביטוי מתועב שמניח שלמי שלא אקדמאי אין מוח… כאילו המדינה סובלת מעזיבה של אקדמאים יותר מאשר עזיבה של אנשים אחרים.
    כל מי שבילה כמה שנים באקדמיה יכול לדעת שרמת ההשכלה אינה מעידה בהכרך על תועלת לציבור.

  • אודי מנור  ביום 11 באוגוסט 2009 בשעה 07:41

    הדברים נשמעים סבירים אבל לכותב יש טעות עקרונית אחת. אבירמה גולן לא משתייכת לקבוצת האג'נדה של הארץ ודה מארקר אלא יוצאת נגדה באופן שיטתי. יש האומרים שחלק גדול מדבריה מבוססים על שיחות עומק עם אחד מהאקדמאים הבולטים ביותר בארץ בעשור האחרון בכל מה שקשור לביקורת על האג'נדה הדהמארקרית-הארצית, ולכן סביר מאד להניח שהידיים ידי אבירמה אבל הקול קולו של אותו איש אקדמיה יקר וחכם מאד. ביקורתו על 'השיטה' גובלת לעתים בפשטנות שניתן להסבירה בהענותו לאופי הרדוד של הדיון הפוליטי בישראל, אבל במקרה הזה ברור לחלוטין מה הסיפור, והוא סיפור עצוב, ולא יעזרו כל דברי ההגיון הראויים של הכותב, והנכונים כמובן, בדבר זכותה של קבוצת עובדים אחת להשיג הישגים מקצועיים. והבעיה היא שהסגל הבכיר באוניברסטיאות, מתוך אותו הגיון המנחה את מגזר המושבים במפלגת העבודה או את עובדי חברת החשמל – כלומר הגיון סקטוריאלי לגיטמי כמובן אך מובהק וצר אופק – דאגו לעצמם ולעצמם בלבד, ועל כך הם ראויים לכל גינוי, הוקעה וביקורת. אני לא מצפה ממושבניק או ממהנדס חשמל שיראה את התמונה הרחבה, אפילו לא של המגזר שלו. אני כמובן אשמח שמושבניק יחשוב גם על בעיותיו של קבוצניק אבל אין לי צפיה כזו כי מקצועו של המושבניק הוא גידול פרחים או חביצת חמאה. לעומת זאת, הפרופסורים המכובדים שמלמדים על הזירה הציבורית, על סכנות הדמוקרטיה, על כיצד נפלה רומא, על תחלואיה של וימאר, על הניו דיל וכן הלאה, אינני מבין כיצד הם קמים בבוקר, מביטים במראה ומצליחים להתגלח בלי להקיא, מהסיבה הפשוטה שבמאמרים, ובכתות ובכנסים הם דיברו גבוה גבוה על רגש הסולידריות האזרחי, אך בבואם להתפלש על רצפת הבוץ של פקידי האוצר, הם התנהגו כאותם חזירים. להם פתרונים, ועל כך נדמה לי מיצרה אבירמה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: