בסיבוב הנוכחי של המלחמה של משרד האוצר בהשכלה הגבוהה, אנשי האוצר העלו טיעון אידיוטי במיוחד: "נשיאי האוניברסיטאות, כך לטענת האוצר, לא מוכנים [לפרט למה מיועד הכסף] ורוצים את הכסף בכדי לשלם את שכר המרצים." (כתבה של יהלי מורן זליקוביץ' ב-ynet מה-27 לחודש; כתבה של רותם סלע ב-themarker מה-29 לחודש ציטטה ניסוח דומה של מקור באוצר).
אפשר לחשוב שנשיאי האוניברסיטאות משלמים שכר ככל העולה על רוחם, עם בונוסים ענקיים מדי פעם. לא. האוניברסטאות משלמות למרצים שכר על פי הסכם קיבוצי. אי תשלום השכר על פי ההסכם מהוה הלנת שכר. כלומר אנשי האוצר שהכתבות מצטטות זועמים על כך שנשיאי האוניברסיטאות משלמים שכר על פי הסכם קיבוצי ולא מלינים את שכר המרצים.
למה האוצר רוצה שהנשיאים ימנעו מלהוציא את הכסף על תשלום שכר? הרי ברור שאי תשלום שכר לפי הסכם קיבוצי לא יאפשר לשנת הלימודים להתנהל כסדרה. אם השכר לא ישולם על פי ההסכם, האוניברסיטאות אולי יפתחו את שנת הלימודים, אבל המרצים יכריזו מייד על סכסוך עבודה וישבשו את הלימודים. זה לא יפתור את הבעיה שעומדת בפתח.
לכן אני לא חושב שהאוצר רוצה באמת שהאוניברסיטאות לא ישלמו את השכר שהוסכם עליו, כי זה לא מסיר את האיום בשיבוש הלימודים. הטיעון הזה הוא הסבר שקרי עבור הציבור מדוע הם אינם מעבירים מספיק כסף לאוניברסיטאות.
המרצים, ובעיקר השכר שלנו, הוא הסדין האדום שהאוצר משתמש בו בסיבוב הזה. הסיבוב הזה הוא לא על שכר המרצים; על זה ניטש הסיבוב הקודם, באביב. אבל אנשי האוצר מעריכים שהטיעון שהכסף ישמש לתשלום שכר מעניק לעמדה שלהם תמיכה ציבורית.
זה מרגיז משתי סיבות: (1) מרגיז שאנשי האוצר משמיעים לעיתונאים טיעונים שאין סיכוי שהם עצמם מאמינים בהם; אני מכבד את זכותם לנסות להגן על תקציב המדינה ולסייע בניהולו, אבל כמשרתי הציבור הם צריכים לטעון את טיעוניהם ביושר, לא בספין; (2) מרגיז שהעיתונאים שמצטטים את אנשי האוצר לא שואלים אותם מה בדיוק הבעיה בתשלום שכר; העיתונאים עושים את עבודתם נאמנה כשהם מביאים את טענות שני הצדדים (בכל מאבק), אבל הם צריכים לדרוש הסברים כאשר אחד הצדדים משתמש בטיעון חסר כל הגיון.
(הטיעון של האוצר מגוחך מעוד סיבה: ראשי האוצר השתתפו במשא ומתן על ההסכם הקיבוצי ואישרו לראשי האוניברסיטאות לחתום עליו. האוניברסיטאות הן מוסדות ציבור, וראשיהן לא יכולים לחתום על הסכמי שכר ללא אישור האוצר.)
מה האוצר באמת רוצה שיקרה? בדיוק ההיפך ממה שהם מצהירים. הכתבה של סלע ב-themarker מציגה את העמדה המוצהרת של האוצר: "באוצר רוצים שהכסף שתקבל מערכת ההשכלה הגבוהה יוקצה לפי מתווה ועדת שוחט, ויגיע לקרנות מחקר, להגדלת מספר התקנים – בין היתר בבתי הספר לרפואה – ולהשבת מדענים מחו"ל". זה מה שאנשי האוצר אומרים שהם רוצים, כי אלה מטרות פופולריות. אבל אנשי האוצר יודעים היטב שמספר התקנים והיקף ההקצבות לקרנות המחקר מהווים את החלק הגמיש היחיד בתקציב ההשכלה הגבוהה. אם האוניברסיטאות יסכימו להסתפק בתקציב המקוצץ, הן עדיין יאלצו לשלם משכורות לכל המרצים והעובדים האחרים. שתי הדרכים היחידות להקטין את ההוצאות הן לקצץ דרסטית בתקציבי המחקר ולעצור קליטת מדענים חדשים. זה מה שאוניברסיטת תל-אביב נאלצה לעשות כאשר עמדה בפני משבר תקציבי חמור בתחילת העשור: היא הקטינה את מספר המדענים מ-1500 ל-1000. זה מה שהאוצר רוצה להכריח את האוניברסיטאות לעשות: פחות מחקר ופחות תקנים. אבל הם טוענים שהם רוצים את ההיפך.
אני מקוה שהאוצר יציג את העמדות האמיתיות שלו, יעבור להשתמש בטיעונים הגיוניים במקום בספינים, ושיפסיק להשתמש בדמוניזציה של המרצים. אבל יותר מכל אני מקוה ששנת הלימודים תפתח כסדרה ותתנהל כסדרה. הגיע הזמן.
החיים באקדמיה 
תגובות
לצערי,אני לא חושב שתקוותך תתגשם.המאבק על ההשכלה הגבוהה ימשיך ויחריף.אנשי האוצר ישתמשו בכל הדרכים(ספינים,דמוניזציה,ושאר ירקות שליליים) כדי להדביק לכם (נציגי ההשכלה הגבוהה)תדמית שלילית.
מה שעצוב בכל הסיפור הוא ,שאנשי האוצר למדו את ההשקפה הקלקלית שלהם באקדמיה שלכם.אתם לימדתם אותם שיש "אמת" קלקלית אחת,ואין בלתה.למעשה,גידלתם את המחסלים שלכם במו ידכם.
http://www.bdidut.com/econom/kot.htm
נאום בוגר בכלכלה
חגי קוט
באמת אני תוהה כבר כמה זמן אין יתכן שאנשי האוצר, שלמדו בעצמם באוניברסיטה, עויינים כל כך את מערכת ההשכלה הגבוהה. הנאום שקישרת אליו מציע הסבר סביר.
לגבי הטענה שהאוניברסיטה מלמדת שיש אמת כלכלית אחת, זה לא נכון גם על פי הנאום שקישרת אליו. קוט כותב שבחוג לכלכלה הוא נחשף לגישה כלכלית אחת בלבד, אבל בקורסים בחוגים אחרים הוא נחשף לעוד הרבה גישות חלופיות. יכול להיות שיש פגמים בתוכנית הלימודים בכלכלה (אני לא כלכלן ולא מתיימר לדעת), אבל אני גם שמח ללמוד שהאוניברסיטה בסופו של דבר כן מילאה בדיוק את התפקיד שקוט חשב שהיא צריכה למלא.
סיון, בפרטים הנוספים עליך כתבת: "המטרה העיקרית של האתר היא לפתוח צוהר לחיים המקצועיים של מדענים באקדמיה". בתור אחת שמאוד רוצה לשמוע ולקרוא על הנושא, רציתי להעיר שלרוב, הרשימות שלך לא עוסקות בנושא הזה אלא בדברים שמסביב: איך MIT נראית, איזה טקס סיום היא עורכת, אילו בתי ספר יש שם וכו'. אני הייתי רוצה לקרוא על החיים המקצועיים עצמם: למשל, על שיתופי פעולה עם חוקרים אחרים בארץ ובעולם – איך הם מתנהלים ואיך יוצרים אותם, למשל על פרסום מאמרים בז'ורנלים מדעיים, מה משפיע עליו והאם בדרך כלל חשובה הכמות או האיכות, למשל על הפוליטיקה ויחסי הכוחות באקדמיה.
כמובן, זכותך לכתוב על איזה נושא שבא לך, אבל לדעתי הנושאים הנ"ל יכולים להיות מעניינים גם הם.
תודה לונה על התגובה וההצעות. קיבלתי את ההצעה ובמשך הזמן אני אתייחס לנושאים הללו. כנראה לא כתבתי עליהם כי הם נראו לי יומיומיים מדי, אבל אני מבין שהם מעניינים.