ארה"ב קולטת מדענים (ואליטות אחרות)

אחד הדוקטורנטים שאני מנחה סיפר לי היום שבקשת הויזה שלו לארצות הברית אושרה. הוא עומד לסיים את הדוקטורט באוניברסיטת תל-אביב וקיבל הצעת עבודה מחברה אמריקאית גדולה. החברה טיפלה בהגשת בקשה לויזה מסוג O-1, שהיא ויזה שמיועדת לאנשים עם יכולת יוצאת דופן (extraordinary) במדעים, אמנויות, חינוך, עסקים, או ספורט. כדי לקבל ויזה כזו יש להציג ראיות להישגים יוצאי דופן, כולל מכתבי המלצה מאנשים בולטים בתחום. לסטודנט הזה באמת יש הישגים יוצאים מן הכלל, כך שאני לא מתפלא שהוא קיבל ויזה כזו, אבל השימוש שהאמריקאים עושים בקטגוריה הזו (O-1) מעלה נקודה מעניינת.
ויכוחים על הגירה ניטשים בציבור האמריקאי החל מתחילת המאה העשרים. הדיון הציבורי הזה הוביל לחוק להגבלת ההגירה ב-1924 (שהגביל מאוד את ההגירה ממזרח אירופה לארה"ב לפני מלחמת העולם השניה) והוא עדיין סוער. הפרטים של הדיון משתנים מדי פעם, אבל הנושא המרכזי נשמר: איך לאפשר הגירה ומענה לצרכי שוק העבודה האמריקאי תוך כדי שימור הערכים של החברה האמריקאית ושימור השפע הכלכלי שהאמריקאים נהנים ממנו. למשל, החברה האמריקאית זקוקה לפועלים חקלאיים אבל אין מספיק אמריקאיים שמוכנים לעבוד כפועלים בחקלאות (נשמע מוכר?), אבל יש לה חשש מהתאזרחות הפועלים החקלאיים. האמריקאים אינם מרגישים בנוח עם איסור מוחלט על הגירה, מכיון שצאצאי מהגרים מהווים רוב גדול מביניהם.
הצורך בהגירה, הרצון לאפשר הגירה, יחד עם חששות מהגירה הובילו לבירוקרטיה אדירה שמטפלת בכל מי שאינו אזרח, מהגרים ומבקרים גם יחד. לעיתים קרובות חלקים גדולים של הבירוקרטיה הזו ניראים מיותרים; תהליך קבלת הויזה, אפילו ויזה לצורך טיול או לימודים, דורש די הרבה טפסים, ריאיון אישי (גם ממי שנכנס ויצא מארה"ב באופן חוקי עשרות פעמים), ועולה למבקש לא מעט.
ויזות שמאפשרות עבודה בארה"ב (בעיקר מסוג H-1) קשה במיוחד לקבל. יש מכסות שנתיות של ויזות לתחומי עיסוק שונים, והמכסות נגמרות לעיתים קרובות בתחילת השנה.
אבל האמריקאים לא טיפשים. הקטגוריה O-1 מאפשרת להם לקלוט אנשים מוכשרים ללא מכסה וללא תור. לא בדקתי איך בדיוק החוק או התקנה מגדירים את מי שזכאי לויזת O-1, אבל ההתרשמות שלי היא שרשויות ההגירה בארה"ב משתמשות בקטגוריה הזו באופן גמיש למדי, כדי לאפשר הגירה נוחה למי שנמצא בראש סולם ההשכלה (דוקטורט, וכן לאנשים במעמד דומה בחינוך, אומנות, עסקים וספורט).
עבורנו הישראלים, המדיניות האמריקאית של הגירה נוחה לאנשים מוכשרים מציבה שתי שאלות. ראשית, מדיניות ההגירה האמריקאית ששמה דגש על תרומה צפויה של המהגר לכלכלה ולחברה מבליטה את הייחוד (יש מי שיאמרו מוזרות) של מדיניות ההגירה הישראלית שבה השיקול הכמעט יחיד הוא אחוז היהודים בישראל. השאלה השניה, שמעניינת אותי יותר, היא מה אנחנו עושים כדי שלא לאבד את מי שנמצא בראש סולם ההשכלה. יש מדינות עם מאזן הגירה חיובי בקטגוריות הללו, כמו ארה"ב, שקולטת מספרים גדולים של מדענים, ויש מדינות עם מאזן הגירה שלילי בקטגוריה הזו, כמו ישראל. כפי שהאמריקאים יוצרים מנגנונים (כמו ויזות O-1) שמעודדות הגירה כזו, אנחנו צריכים לייצר מנגנונים שיעודדו הישארות וחזרה של אנשים כאלו.

יש הרבה מה לעשות. ברור שהגדלת מספר משרות המחקר וההוראה באוניברסיטאות, שהתקציב שלהן נשלט על ידי האוצר, תביא לשיפור במאזן ההגירה שלנו. אבל יש עוד אפשרויות. משרד המסחר והתעשייה מזרים סכומים גדולים להשתתפות בשכר עובדים בחברות טכנולוגיות. אם, למשל, נוסחת ההשתתפות הממשלתית היתה מעודדת העסקה של אנשים מוכשרים במיוחד (במובן של עידוד שכר גבוה, למשל), אולי היינו מאבדים פחות מהם.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • גיל  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 21:01

    זה בולט בספורט בעיקר. יהודים (חלילה לדבר על מתאזרחים שונים) שנחשבים לאזרחים סוג ב' וככאלו שתופסים את מקומם של ישראלים אחרים. מספיק לראות את היחס לאנה סמשנובה, לאלכס אברבוך או לאתלטים אחרים.

  • אזרח.  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 21:09

    ממשלות ישראל של שני העשורים האחרונים,ובוודאי לא נמצאים במילון המילים של אנשי האוצר.

    לאנשי האוצר וממשלות ישראל יש משנה סדורה וברורה.הם ממוקדים במטרות שלהם.ללא אם ואולי.

    המצב הוא כזה.ישנה מדינה שנחטפה ע"י אנשי האוצר (הרשות המבצעת).יש עיוות של המושג דמוקרטיה.אנשים שלא נבחרו ע"י הדמוס(אנשי האוצר),הם הקובעים ומתווים את המדיניות.

    ול"תפארת" ה"דמוקרטיה" היחידה במזרח התיכון.

  • סיון  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 21:27

    גם אם סבורים שלאנשי האוצר ולממשלה יש יעדים שונים מהיעדים שלי או שלך, עדיין אני חושב שיש טעם בדיון, ולדעתי אין סיבה להניח שאין לאף אחד שום השפעה על שום דבר חשוב.
    דמוקרטיה בנויה גם על דיון ציבורי בשאלות חשובות, והפסקת הדיון מתוך הנחה ששום טיעון לא ישפיע על מקבלי ההחלטות תפגע בדמוקרטיה.
    השאלה בעיני היא האם צריך לעשות משהו, ואם כן מה, ולא האם הדיון ישפיע בכלל או לא.

  • קורא קבוע  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 21:43

    גולשים ותיקים יודעים שמדובר בתת-משיג כפייתי וממורמר ששופך את תסכולו בכל אתר אינטרנט אפשרי.

  • אזרח.  ביום 25 במרץ 2008 בשעה 22:34

    החשוב שהובא כאן ע"י הפרופ',מאשר להתייחס אלי? אני לא הנושא לדיון כאן.תת משיג.סחה על המילים הגבוהות.

  • רון  ביום 26 במרץ 2008 בשעה 07:53

    אולי נתחיל בכך שהמערכת האקדמית תתייחס לסגל הזוטר במעט יותר כבוד?

  • הני  ביום 26 במרץ 2008 בשעה 10:24

    הבעיה היא ההמשגה והשיח בו משתמשים בארץ, שימו לב הטרמינולוגיה היא בריחת מוחות, ואני לא פעם טענתי כי זו מקורה בטעות אין בריחת מוחות ישנה כאן הברחת מוחות שיטתית בחסות המדינה.
    http://www.notes.co.il/hani/37909.asp

    מעבר לעובדה כי התרשלנו קשות בקליטת אלפי מדענים מברית המועצות לשעבר אנו ממשיכים להתעלם מאלפי מדענים שמוצאים את עצמם לעיתים בלית ברירה נמשכים לארה"ב.

    מלבד נערי האוצר שמשחיתים כל חלקה טובה, ישנה גם מדיניות על בעיתית מאוד, וזה לדעתי קשור לתמות הבטחוניות בישראל, וגם לפרובינציונליות הישראלית שבמקום לתת דרור וגב כלכלי לפיתוחים מקומיים מעדיפה להשקיע כספים מאות מליונים של דולרים בתאגידים זרים
    http://www.notes.co.il/hani/41749.asp

    פתרון אפשרי יכול לבוא מקרב האליטה האינטלקטואלית אקדמית בארץ, אך לא סביר שלאחר ההסכם שקיבלו יסכימו לצאת לעוד מאבק, חם מידי בארץ….
    הני

  • סיון  ביום 26 במרץ 2008 בשעה 15:58

    אני לא חושב שאתה צודק ביחס למטרות של אנשי האוצר. המענקים לאינטל הם חלק ממערכת גדולה של סיוע ממשלתי לחברות טכנולוגיות, ישראליות וזרות (שפועלות בישראל ומעסיקות בה עובדים). כך שאני לא חושב שהם לא מעוניינים בהישארות של כח אדם איכותי, אבל השאלה היא איזה מהלכים בדיוק צריך לעשות. הם עושים, אבל אולי לא בדיוק את המהלכים הנכונים ואולי לא במידה מספיקה.
    (המאבק שלהם במרצים קשור לנקודת ההשקפה שלהם לגבי השוק הפרטי לעומת המגזר הציבורי, ולדעתי
    לא למאבק במשכילים באשר הם(.
    אני גם חושב שהאקדמיה כן פועלת בעניין; ראה את המאמר של דן בן דוד ב-"הארץ" היום.
    מהו הפתרון האפשרי שהתייחסת אליו?

  • איריס  ביום 26 במרץ 2008 בשעה 21:47

    מבלי להיות מומחית להיסטוריה ניראה שמדובר בפרקטיקה אימפריאלית המנוסחת בצורה חוקית. בעבר היו מגלים את האליטה לאימפריה או מפתים אותם וכך מכל רחבי האימפריה התקבצו הזיבורית והעידית של הפרונביציות
    נידמה לי שזו המשמעות של אימפריה, וגם ארה"ב היא כזו, לפחות בעשורים האחרונים

    ישראלים הם חומר טוב, כמו כל היהודים, אז "חוטפים" גם אותם
    אבל זה קורה בכל המקומות, למעט שבישראל, כפי שהני טוען ולדעתי בצדק רב, אין שום ניסיון לייצר אלטרנטיבה מקומית מכובדת

  • אהרון חבר  ביום 27 במרץ 2008 בשעה 02:13

    אם ניקח את נושא קליטת אנשים כאינדיקטור הרי שמדינת ישראל היא אחת המדינות המפותחות ביותר בעולם. ארצות הברית קולטת מדענים הרבה פחות ממה שהיא קולטת עובדי-ידיים. חלק ניכר מעבודות השרותים בשכר הנמוך נעשות בארצות הברית, כמו גם בישראל, על ידי עובדים זרים שגם בארצות הברית וגם בישראל הינם "שוהים בלתי חוקיים". אולי זה יראה מוזר אך גם פה גם שם המדינה יודעת על כך ומעלימה מכך עיניים כי זה עולה בקנה מידה חיובי על צרכי המדינה. נכון שבתחום המדעים נדרשת, כמס שפתיים ויזה מיוחדת לצורך זה. אך מתוך הכרת הנושא, קבלת ויזה שכזו היא יותר ענין של קשרים עם האנשים המתאימים מאשר ענין של רמה אקדמית. לסיכום ורק על מנת לסבר את האוזן (תרתי משמע) צא למושבה הגרמנית בירושלים ואני מבטיח לך כי תשמע הרבה יותר אנגלית ומעט יותר צרפתית מאשר עיברית.

  • שכנה  ביום 27 במרץ 2008 בשעה 07:59

    האם מר חבר טוען שפרופסור למחשבים שקיבל ויזת מצטיינים שקול לפועל נישיון מקסיקני בקליפורניה או פועל בניין רומני בישראל ? האם יש סיכוי שיגרשו אותו כאשר יסיים לנקות ? איזו תשובה מוזרה. ברור שויזת מצטיינים מאפשרת לו בקלות להתאזרח בכבוד שם, וזה מה שיקרה במהלך הרגיל.

    התשובה של אהרון מעידה על בעיה נפשית של אנשים שעזבו את ישראל לפני הרבה שנים, עושים לביתם בעבודות שחורות המנצלות שב"חים ממקסיקו, ורוצים להרגיש פטריוטיים.
    גם בישראל וגם באמריקה, ולמנוע מאחרים את התענוג.

  • איריס  ביום 27 במרץ 2008 בשעה 11:38

    מעידה שיש לה ניסיון אישי רב בכל הקשור לבעיות נפשיות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: