כנס באטלנטה

את הימים האחרונים ביליתי בכנס מדעי באטלנטה, ביחד עם שני דוקטורנטים שאני מנחה, שהגיעו מתל-אביב על מנת להשתתף ולהרצות בכנס (אני הגעתי משבתון בבוסטון).
נושא הכנס היה עיבוד מקבילי בחישובים מדעיים. כמו רוב הכנסים המדעיים, הכנס הזה הוא חלק מסדרה, במקרה הזה סדרה שמקיימת כנס פעם בשנתיים. אני משתתף בכנסים של הסדרה הזו כבר הרבה שנים, מאז שהייתי דוקטורנט.
להשתתפות בכנס כזה יש כמה היבטים. היבט אחד הוא הרצאה בכנס. השנה אני עצמי לא הרציתי, אבל שני סטודנטים שלי הרצו על עבודות משותפות איתי (וגם הציגו פוסטר על עבודה משותפת אחרת של שלושתנו). היבט אחר הוא השתתפות בארגון הכנס, היבט שהתבטא עבורי השנה בארגון שני מושבים של הרצאות. מושב כזה כולל כמה הרצאות (ארבע בכנס הזה) בנושא ממוקד מסויים.
היבט לא פחות חשוב הוא האזנה וצפיה בהרצאות של חוקרים אחרים אודות תוצאות המחקרים שלהם. ההרצאות הללו מאפשרות לדעת על מה חוקרים אחרים עובדים ולהבין את השיטות והתוצאות שלהם. בדרך כלל המידע הזה זמין גם במאמרים, אבל הרצאה של חוקר או חוקרת מאפשרת להבין את מחקרו/ה טוב יותר ומהר יותר מאשר קריאת מאמר, ומאפשרת לשאול שאלות. ההבדל דומה להבדל בין קריאת ספר לימוד לבין השתתפות בקורס שיש בו גם הרצאות ותרגולים.
אבל ההיבט שהוא אולי הכי חשוב הוא המפגש עם עמיתים. בכנס השתתפו 380 חוקרים וסטודנטים, שמתוכם היכרתי 60 (ספרתי). עם חלק מה-60 הללו יש לי היכרות של שנים, עם חלקם עבדתי ופרסמתי מאמרים, ועם חלק יש לי היכרות שטחית מפגישה או שתיים. האנשים הללו הם האנשים שקוראים את המאמרים שלי, שאני קורא את המאמרים שלהם, ואנחנו מלמדים בקורסים את הרעיונות אחד של השני. כמובן שלא כל המכרים המקצועיים שלי השתתפו בכנס, אבל אלה שפגשתי היוו חלק משמעותי ממכרי.
בין 380 המשתתפים בכנס, אני ושני הסטודנטים שלי היינו הישראלים היחידים. השתתף עוד ישראלי לשעבר, שלמד ועובד בארה"ב, ועוד אמריקאי שהוריו הם ישראלים שהיגרו לארה"ב. אני לא חושב שאי פעם פגשתי ישראלי או ישראלית בכנסים מהסדרה הזו. פגשתי בכנס הזה מכרים אמריקאים, הולנדים, גרמנים, נורווגי אחד, שוודים, צרפתים וצרפתיות, יפנים, הודים, ואולי שכחתי כמה, אבל לא ישראלים. (אני מתייחס למיקום הנוכחי של מכרי, לא לארץ המוצא שלהם; בין המכרים האמריקאים שפגשתי השבוע היו צרפתים, אתיופים, נורווגים, סינים, יוונים, תורכים, וגם ישראלי אחד, ובטח עוד כמה מוצאים ששכחתי.) הנקודה הזו חשובה. אי אפשר לעסוק במדע בלי מפגשים פנים אל פנים עם עמיתים בכנסים ובאירועים אחרים, ממש כפי שאי אפשר לעשות עסקים גלובליים בלי להפגש אף פעם עם לקוחות, ספקים, ושותפים עסקיים. מכיון שהקהילות המדעיות הן גלובליות, מפגשים של מדענים דורשים מרוב המשתתפים להרחיק מביתם.
המצב שלי, שבו אני חלק מקהילה מדעית שאין בה ישראלים אחרים, הוא אולי קצת קיצוני, אבל לא ייחודי. גם בקהילות מדעיות שיש בהן כמה ישראלים הישראלים הם בדרך כלל מיעוט קטן. מה שמגדיר קהילה מדעית הוא לא תחום רחב, כמו מדעי המחשב או כימיה, אלא גרעין של שיח מדעי, חוקרים שקוראים מאמרים אחד של השני, מגיבים ומשפרים תוצאות, ומתעניינים באותן שאלות. יש קהילות גדולות ויש קהילות קטנות, אבל כולן גלובליות, בכולן מספר המשתתפים מכל איזור גיאוגרפי הוא קטן, ולכן כולן דורשות נסיעות על מנת להיפגש עם עמיתים.
למפגש פנים אל פנים יש מספר תוצאות חשובות. תוצאה אחת היא הרגשת השתייכות לקהילה מקצועית, הרגשה שיש מי שקולט את הרעיונות שלי. כנס כזה, שבו אנשים מביעים הערכה לעבודתי, מזכירים עבודות ישנות שלי (בכנס הזה דוברים הזכירו עבודות שלי שאת חלקן עשיתי כדוקטורנט), מעניק לי מוטיבציה להמשיך לעבוד בתחום. תוצאה שניה, יותר חשובה, היא יצירת גרעינים של שיתופי פעולה עתידיים. כמעט כל המחקרים שביצעתי עם חוקרים אחרים התחילו מפגישה פנים אל פנים בכנס. תוצאה שלישית, לא פחות חשובה, היא רעיונות חדשים. החשיפה תוך פרק זמן קצר לעשרות רעיונות חדשים של אחרים גורמת לכך שצצים לי רעיונות חדשים, חלקם הגדול מתוך אינטראקציה בין מה שידעתי קודם ובין דברים חדשים שלמדתי בכנס. גם ההתמקדות הכמעט מוחלטת במחקר לכמה ימים, כשתשומת הלב שמקדישים להיבטים אחרים של העבודה (כמו הוראה) ולמשפחה פוחתת, מסייעת כנראה לרעיונות לצוץ.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • רוני ה.  ביום 17 במרץ 2008 בשעה 16:34

    בדרך כלל הישראלים דווקא מובילים בכנסים מסוג זה. לפחות כך היה עד לפני מספר שנים.

  • סיון  ביום 17 במרץ 2008 בשעה 17:15

    למה את/ה מתכוונ/ת בביטוי "כנסים מסוג זה"? למיטב ידיעתי, בתחום הספיציפי הזה מעולם לא היו הרבה חוקרים ישראליים פעילים. זה נכון שיש תתי-תחומים אחרים של מדעי המחשב שבהם יש מספר חוקרים ישראליים (תיאוריה של מדעי המחשב, גיאומטריה חישובית, ביולוגיה חישובית), אבל יש תת-תחומים שבהם יש רק ישראלי אחד/ת או בודדים.

  • רוני ה.  ביום 17 במרץ 2008 בשעה 17:41

    היו בירושלים בזמני (לפני כ-15 שנה) לא מעט חוקרים – שלושה או ארבעה כמדומני, תלוי איך מגדירים בדיוק את התחום. אחרי התיאוריה של מדעי המחשב אני חושב שזאת היתה הקבוצה הכי בולטת שם.

  • גיל  ביום 17 במרץ 2008 בשעה 18:01

    באופן כללי, הלימודים האקדמיים בארץ, לא מכינים את הסטודנטים לקריירה אקדמית. סטודנטים לתארים מתקדמים מהארץ מתמקדים כמעט אך ורק בבמחקר שלהם אבל לא באספקטים אחרים. זה נובע ממימון נמוך שלא מאפשר להם להתרכז בלימודים (הרבה מהדוקטורנטים צריכים לעבוד בעבודות נוספות), וממשיך במערכת שלא מעודדת אותם לפרסם לפני שהם מסיימים, לנסוע לכנסים ולעשות עוד אינספור דברים שמשפרים את קורות החיים. אז נכון שקצת יותר מסובך לנסוע מהארץ לכנס בארה"ב אבל לא בלתי אפשרי. מה שקורה בסוף זה שסטודנטים יכולים לסיים דוקטורט בצורה מבריקה, אבל אף אחד לא מכיר אותם והם מתקשים מאוד למצוא עבודה. אני לא יודע עד כמה זה ממשיך כשכבר נמצאים באקדמיה ויצא לי לראות אי אלו ישראלים בכנסים שונים בחו"ל, אבל כנראה שאין על זה מספיק דגש. חשוב גם לזכור שהרבה פעמים הכנסים מותאמים ללוחות זמנים אמריקאיים ואז קשה יותר לעזוב הכל ולנסוע.

  • סיון  ביום 18 במרץ 2008 בשעה 15:13

    גיל, אני לא הצבעתי על בעיה אלא ניסיתי להסביר מה זה כנס, מה עושים בו, ומה החשיבות שלו.
    זה קצת לא הוגן לטעון שהמערכת לא מעודדת סטודנטים לפרסם ולנסוע לכנסים בתגובה לרשימה שבה סיפרתי שנסעתי לכנס ביחד עם שני סטודנטים שהציגו בכנס מאמרים.
    לפחות במדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב, סטודנטים מפרסמים הרבה ונוסעים הרבה (כלומר אם הגיעו לתוצאות ברות פרסום שאפשר להרצות עליהן בכנס; זה לא נדיר בכלל). אני חושב שהמצב דומה בהרבה חוגים ובעוד אוניברסיטאות, למרות שאולי יתכן שיש מקומות שבהם סטודנטים מפרסמים פחות ומשתתפים פחות בכנסים.
    בכל מקרה, תודה על התגובה!

  • דודי  ביום 18 במרץ 2008 בשעה 16:46

    קטן.

    אם נניח לשם נוחות שהעוסקים במדע באים רק מאירופה, ארה"ב ויפן – הרי שייצוג פרופורציוני לישראלים בתחום כלשהו יהיה מעט פחות מאחוז. מן הסתם יש תחומים שבהם יש ייצוג יתר ותחומים אחרים ללא ייצוג כלל.

  • המגיה  ביום 19 במרץ 2008 בשעה 03:55

    נהנתי לקרוא, רק תיקון קל: שני סטודנטים ולא שתי.

  • אורן  ביום 28 במרץ 2008 בשעה 12:01

    בעיבוד שפה טבעית, התחום שלי (שלי! קניתי אותו), יש כמה וכמה ישראלים – בין עשרה לעשרים.

    אבל הנה רשימה של האל דאום שנותנת זוית קצת שונה על כנסים, אם כי הזוית שלו היא קצת אמריקה-צנטרית וזה גם עולה לדיון בתגובות שם:
    http://nlpers.blogspot.com/2007/08/conferences-costs-and-benefits.html

  • סיון  ביום 1 באפריל 2008 בשעה 03:48

    תודה על ההפניה. החוויות של דאום מכנסים די דומות לשלי. תודה גם על העדכון ביחס למספר הישראלים בכנסים של עיבוד שפה טבעית. המספר משתנה מתחום לתחום, כמובן.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: