המוחות לא ברחו (אבל הם לא פה)

דן בן-דוד מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב העלה לאתר שלו מאמר מעניין שכותרתו "ניקוי ראש: בריחת מוחות אקדמאיים מישראל". באתר יש את המאמר המלא, וגם תקציר בן 4 עמודים בעברית (ובאנגלית).

בן-דוד מראה שהיחס בין מספר חברי הסגל באוניברסיטאות (מרצים ופרופסורים) ובין גודל האוכלוסיה בארץ יורד כמעט בהתמדה במשך יותר משלושים שנה, החל מ-1973. המספר ירד מ-134 לכל 100,000 תושבים לאיזור ה-70. הסיבה היחידה לכך היא שחיקה ארוכה וקשה בתקצוב ההשכלה הגבוהה והמחקר האקדמי בארץ. מספר הסטודנטים הוכפל באותה תקופה.

אחת התוצאות של התהליך הזה, מעבר לשחיקה במחקר וההשכלה בארץ, היא הגירה מסיבית, בעיקר לארצות הברית. על כל מאה חברי סגל בארץ יש עשרים וחמישה חברי סגל ישראלים בארצות הברית (הניתוח של בן-דוד זהיר ומדוייק והוא לא כולל משרות זמניות, כך שהוא לא מושפע ממורים מן החוץ בארץ ולא מושפע מביקורים והשתלמויות של ישראלים בחו"ל).

המספר הזה משקף רמת הגירה שאין דומה לה. על כל מאה אנשי אקדמיה בקנדה יש רק שנים עשרה קנדים באוניברסיטאות אמריקאיות, ואין שום מדינה אירופית שהיחס בה עולה על חמש. כלומר הגירת הפרופסורים והמרצים מישראל לארה"ב גדולה ביותר מפי חמש מההגירה מאיזושהי ארץ אירופית.

יש כמובן קשר בין הדברים. האוכלוסיה בישראל גדלה, הכלכלה הישראלית גדלה, מספר בוגרי האוניברסיטאות גדל, אבל מספר המשרות האקדמיות לא גדל, ובשנים האחרונות הוא גם ירד. רבים מאלה שלא מצאו משרה בארץ מצאו משרה בחו"ל.

הקיצוצים התקציביים בארץ השפיעו לא רק על מספר התקנים באוניברסיטאות, אלא גם על תקציבי המחקר שעומדים לרשות מי שיש לו תקן. גם זה משפיע מאוד על הגירה. חוקר או חוקרת בתחום שדורש תקציבים גדולים (כל המדעים הנסיוניים ותחומים רבים בהנדסה) עשויים בהחלט להעדיף אוניברסיטה אמריקאית שבה יוכל/תוכל להשיג את תקציבי המחקר הדרושים.

לסיום, הערה על המונח "בריחת מוחות", שמשתמשים בו בארץ בדיון על הנושא הזה. המונח לא מוצלח. האנשים הללו לא ברחו משום דבר. חלק מהם העדיפו ללמד ולחקור בארה"ב, וחלק מהם העדיפו ללמד ולחקור בישראל, לא קיבלו משרה בישראל, אבל קיבלו משרה בארה"ב. אני מכיר אנשים משתי הקטגוריות. אבל אני לא מכיר אף אחד שברח.

כדאי לקרוא.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • גיל  ביום 6 במרץ 2008 בשעה 06:07

    ואני גם מקבל את הנתונים, אבל השאלה מה הם אומרים. האם בכלל מספר הפרופסורים צריך לעלות בהתמדה כל הזמן? אולי דווקא מספר קטן יותר מצביע על איכות גדולה יותר? האם זה בכלל משנה איפה הפרופסורים נמצאים? כלומר, חוקרים ישראלים יכולים להיות גם בחו"ל מסיבות שונות שציינת, והם עושים את זה משיקולים אישיים לרוב ולא לאומיים. אם המדינה מעוניינת שהם יחזרו לארץ היא צריכה להתאמץ, אבל השאלה אם יש לה אינטרס שהם יחזרו כזה.

  • מוזי  ביום 6 במרץ 2008 בשעה 11:07

    הביטוי "בריחת מוחות" אינו מוצלח לא רק בכלל המילה בריחה, אלא בעיקר בגלל המילה מוחות. רק לפרופסורים יש מוח? האם לאנשים שלא מהאקדמיה אין מוח?
    ובכלל, מדוע מדאיגה "בריחת מוחות" מי קבע שה"מוחות" הללו עושים את המדינה טובה יותר ואת החיים בה נעימים יותר?
    האם זה משנה אם פרופסור שמקדיש את חייו לחקר תנועת תת-חלקיק בתנאי חוסר משקל גר ברמת אביב או בניו ג'רסי?
    ממילא עיקר פרסומיו באנגלית, מעטים מהם תורמים לשיח הציבורי הישראלי ומיטב מרצם (כמו של מרבית הישראלים) מוקדש לקידום הקריירה שלהם.
    הרבה יותר מדאיג (אותי) זה עזיבת אנשים שיכולים להיות מורים טובים, אנשים שמנקים אחרי הכלבים שלהם, אנשים שנוהגים במתינות וכל זה ללא קשר לתואר בו הוכתרו על ידי האקדמיה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 6 במרץ 2008 בשעה 19:16

    שהם יחזרו. בלי "כזה". (לגיל)
    לו היה לה אינטרס היא היתה דואגת לכך.

  • סיון  ביום 6 במרץ 2008 בשעה 20:06

    לגיל: העובדה שיש ישראלים באמריקה לא בעייתית בעיני. הבעיה היא כאשר חברה מאבדת אנשים משכילים בהיקפים גדולים. ערבוב הוא דבר טוב; יותר טוב שיש ישראלים בארצות הברית מאשר אם החברות היו לגמרי הומוגניות וכל הישראלים היו בישראל. זה מפרה. אבל ישראלים באמריקה תורמים יותר לחברה האמריקאית מאשר לישראלית, וכאשר המספרים גדולים זה בעייתי.
    למוזי: הבעיה היא לא שדווקא פרופסורים מהגרים, אלא שיש הגירה משמעותית של אנשים משכילים, וזה בעיני לא טוב. אני לא מסכים בשום אופן שפיסיקאי לא תורם לחברה אם הוא לא תורם לשיח הציבורי; זו לא העבודה שלו. אבל זה דיון אחר.
    אולי לא צריך לדבר על האינטרס של ה-"מדינה". מה שבן-דוד אומר זה שלחברה בישראל יש אינטרס שיותר אנשי סגל ישארו, אבל שמוסדות המדינה פועלים כנגד האינטרס של החברה.

  • עומר  ביום 6 במרץ 2008 בשעה 23:35

    גם בעלי מאפיית אנג'ל משקיעים את רוב מרצם בקידום הקריירה שלהם, ועדיין חיינו כאן נוחים יותר משום שהם בחרו (מסיבות אגואיסטיות לחלוטין) לייצר לחם;
    אשר לפרופסורים למיניהם – איכות וכמות הסגל האקדמי משפיעה במידה רבה על איכות ההוראה, המחקר ותלמידי המחקר (ומכאן שגם על איכות עבודתם של בוגרי האונ' בעתיד). מעבר לכך – לא רק פרופ' עוזבים את ישראל. עוזבים אותה גם מי שעיסוקם הוא בתחום הטכנולוגיה. אתה מוזמן לבדוק את הרכב האוכלוסיה במרכזי ההי-טק האמריקאיים ובחברות הפיננסיות השונות. המצאותם שם ולא כאן מביאה לאובדן תמ"ג של מליארדי דולרים בשנה…

  • מוזי  ביום 7 במרץ 2008 בשעה 10:20

    כתבתי שבעיני אין בעיה עם העובדה שאנשי אקדמיה, כמו מרבית החברה, עסוקים בקידום ענייניהם הפרטיים. הנקודה היתה שאין הבדל בין אנשי אקדמיה לבין שאר האוכלוסייה שעוזבת את הארץ. איני רואה אובדן מיוחד באנשים אלו יותר מאשר אנשים אחרים. רוצה לומר, לא התעודה מהאוניב' ולא רמת ההשכלה הם הקריטריון על לכתו של מי להתעצב.
    נקודה נוספת – מאוד קשה לאנשי האקדמיה הישראליים להבין שאנחנו (=ישראל) פריפריה. התרגלנו לראות את עצמנו כמרכז העולם, כגניוס היהודי ולא כך הוא. ספורטאי מוצלח במיוחד הוא כזה שעזב את ישראל לקריירה באירופה או ארה"ב, איש הייטק מצליח הוא כזה שמכר את חברתו לחברה אחרת בעולם הגדול וכך הלאה. לא נוכל להתחרות במוסדות העשירים יותר, המושכים יותר והמצליחים (מוצלחים?) יותר שפזורים בארה"ב ובאירופה (ואיני מדבר על מקרים בודדים שהצליחו למרות המערכת ולא בזכותה). אין לנו כמדינה וכחברה יכולות להתמודד מול כוח המשיכה של הכסף הגדול, היוקרה והבמה הבינלאומית שיש באוניברסיטאות מובילות בעולם.

    סיון,
    אני מסכים איתך שחברה עם יותר אנשים (יותר) משכילים היא חברה טובה יותר, אבל אני לא בטוח שהתארים מהאוניב' הם המדד להשכלה. כלומר, מומחיות בהתפתחות השימוש ב"וו" החיבור במאות הי"ח-י"ט אינו סוג ההשכלה שתורם לחברה יותר מאשר השכלה כללית בסיסית של מורה שתהיה טובה לילדים בכיתה א'. הפרופסורה אינה מעידה על השכלה במובן הכללי, אלא במובן ספציפי ולעיתים קרובות ללא השלכות על החברה.
    לכן אני יוצא נגד השימוש בביטוי בריחת מוחות והקישור הבלעדי שלו לאקדמיה.
    שבת שלום

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 8 במרץ 2008 בשעה 00:58

    השימוש במונח בריחת מוחות הוא לא כל כך בעייתי כמו שאתה מציג אותו
    גם באנגלית המונח
    brain drain
    שבו משתמשים אלו שחוקרים השפעות של הגירה של אנשים משכילים
    הוא די דרמטי
    ובכל מקרה כשהחלטה אישית
    הופכת לתופעה
    היא לפעמים מקבלת שם 'מפוצץ' שלא מייצג
    את ההחלטה היחידנית הצנועה

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: